הטענה הרביעית שנסמך עליה מפני שהוציא הוצאות המלבושים והוצאות החתונה ופרנסתם של שניהם על שולחנו וזה עולה יותר מסך החוב גם בזה לא צדק בדברו דהא קיימא לן (בכתובות ק"ט.) כחנן במי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו דהניח מעותיו על קרן הצבי משום דעל דעת הבעל הוא עושה והוה ליה כפורע חובו של חברו ואם כן אינו נפרע לא מן האשה ולא מן הבעל ואף עפ"י שדעת הרשב"א ז"ל דההיא דוקא באומר לה בפירוש הריני מעלה לך מזונות מחמת מה שחייב לך בעליך וכענין פורע חובו של חברו שדמו אותה לו בנדרים ובכתובות אבל על הסתם לא הניח מעותיו על קרן הצבי היינו לומר שמשתלם מן הבעל דומה ליורד לתוך שדה של חברו ונטעה שלא ברשות אבל להשתלם מן האשה דבר פשוט הוא שאינה חייבת לו כלום אלא אם כן לותה ממנו בפירוש וכן הורה הרשב"א ז"ל עצמו שכן כתב בתשובה אף במי שהיה חייב מעות לאשה ודן שלא תקבל לו בחשבון חובה מה שהוציא לה למזונותיה. בנדון זה גם כן אף אם נאמר שהבעל חייב לפרוע לו אלו ההוצאות הנה אין מנכין לו כלום מחוב זה שהיה עומד ומונח לאחריות כתובתה שהרי אף אם פרע החוב בפירוש לבעל לבדו לא עשה כלום לפי מה שנתחייב בשטר. ועוד שכיון שמת הבעל טוענין שמא הוציא הוא הכל משלו ועל יעקב להביא ראיה ועוד שכיון שיש נאמנות בשטר החוב הדבר ברור שאינו נאמן לומר שפרעו ואפילו יביא עדים על הפרעון כדאיתא בשבועות סוף דבר רואה אני טענות האלמנה דין ומשפט יתמוכו וטענות יצחק חמיה אין להם על מה שיסמוכו. יצחק בר רבי ששת זלה"ה:
תשובות הריב״ש · חלק תפ״א סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.