תשובות הריב״ש · חלק תס״ח סימן י׳

דבר ברור הוא שאם ראובן היתום הוא בן י"ג שנה ויום אחד והביא שתי שערות שמעתה הוא גדול שמוציאין הנכסים מרשות אלעזר ומוסרין אותם ליתום ואף אם איננו יודע בטיב משא ומתן ולא מיבעיא בנדון זה שהנכסים אלו הם מטלטלין ומשאו ומתנו בהם קיים בין במכר בין במתנה בין במחילה ואפילו ירשם מאביו כיון שהוא גדול אע"פ שאיננו יודע בטיב משא ומתן כמו שכתבתי למעלה אלא אפילו בקרקעות שאינו יכול למכור אא"כ הוא יודע בטיב משא ונותן ואפילו בקרקעות שירש מאביו שאינו מוכר אא"כ הוא בן עשרים מ"מ מוציאין הנכסים מיד אלעזר ומוסרין אותם ליתום שהרי אע"פ שאין רשות בידו למכור הקרקעות מ"מ יכול הוא לפקח בהם להוריד אריסים ולסלקם ולשכור פועלים ולבנות ולסתור ולזרוע וליטע ולהכניס ולהוציא ולעשות בתקון נכסיו כאשר יראה בעיניו ולאלעזר זה מאי עבדתיה דמעכב ואף אם יאמר שהיתום סמך אצלו ובאו הנכסים ברשותו ונתעסק בהם והרי הוא מעתה כמו אפטרופא שלו כדתנן בפרק הנזקין (גיטין נ"ב.) יתומים שסמכו אצל בעה"ב או שמינה להן אביהן אפטרופוס חייב לעשר פירותיהן ואמרינן נמי התם בגמרא הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא הוה להו ליתמי חדא תורתא שקלה וזבינתא נהליה אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרי ליה מאי עבידתה דמזבנא אמר להו יתומים שסמכו אצל בעל הבית תנן דמשמע מהכא דבעל הבית שסמכו יתומים אצלו דינו כאפטרופוס ויכול למכור בנכסי היתומים כתבו המפרשים ז"ל דהוי כאפטרופוס שמינהו אבי יתומים מ"מ כיון שהיתום נעשה גדול אף מיד האפטרופוס מוציאין הנכסים ואף כשמינוהו בית דין שהרי אין ב"ד ממנין אותו אלא עד שיגדלו וכמו שכתב הר"ם ז"ל אבל מכיון שהגדילו מה להם ולאפטרופוס ובפי' אמרינן בפרק המפקיד (בבא מציעא ל"ט.) אפטרופא לדקנני לא מוקמינן וכן במינהו אבי יתומים על הסתם אין דעתו אלא עד שיגדלו אלא א"כ פירש לזמן ידוע שאז אין מוציאין הנכסים מידו אבל בזולת זה ודאי מוציאין אותן מידו וכ"ש בנדון זה שאינו אפטרופוס גמור אלא מדעת היתום שסמך אצלו ואף אם זה היתום הוא טפש ובלתי יודע בטיב משא ומתן אעפ"כ אין מונעין אותו מנכסיו כיון שהוא גדול שאין ב"ד ממנין אפטרופוס לטפשים כי אם לשוטים כדגרסינן בכתובות פרק נערה שנתפתתה (כתובות מ"ח.) מי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וכו' וכתב הר"ם ז"ל שמעמידין לו אפטרופוס וסימני השוטה מפורשים בפרקא קמא דחגיגה (ג':) אי זהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו ומפרש התם דעביד להו דרך שטות וכן מי שמאבד כל נכסיו לדעת כדתניא נמי התם אי זהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנין לו ואמרינן נמי בפרק מי שמת (בבא בתרא קנ"ה:) ההוא שטותא יתירתא חזא ביה דמשחרר להו לכולהו עבדי. ולענין השובר והמחילה ששואל אלעזר הרי כיון שהיתום גדול ומתנתו מתנה אף בקרקעות כמש"כ למעלה כ"ש שמחילתו מחילה במטלטלין וכ"ש שבנדון זה אין ליתום לעשות לו מחילה רק הודאה שבא עמו לחשבון ושהחזיר לו כל הנשאר מנכסיו ואין זה לא מכירה ולא מתנה ולא מחילה רק הודאה שמסר לו את שלו ואף בקרקעות של אביו יכול לעשות כן ואע"פ שאין מכירתו בהם מכירה ואף אם היינו אומרים שאין מתנתו בהם מתנה ולא מחילתו מחילה שהרי אין זה רק הודאה שמסר לו את נכסיו והחזיר לו את שלו וא"כ כל שהיתום בן י"ג שנה ויום אחד והביא שתי שערות מוציאין הנכסים מיד אלעזר ונותנין אותן ליתום ואף אם אינו יודע בטיב משא ומתן והיתום כותב לו התקבלתי ואם רצה לעשות לו מחילה הרשות בידו ומחילתו מחילה אבל אם לא הביא ב' שערות עדיין קטן הוא ואם היתום סמך אצל אלעזר הרי הוא כאפטרופא מדין יתומים שסמכו אצל בעה"ב וכיון שכן אין מוציאין הנכסים מידו בעל כרחו כל שאינו מפסידם עד שיהיה היתום גדול שהרי הוא כמינהו אבי יתומים אע"פ שיש לבעל הדין לחלוק ולומר דבעה"ב שסמכו יתומים אצלו גרע מאפטרופא דעלמא דאע"ג דאפטרופוס שמינוהו ב"ד או אביהן של יתומיס לא מסלקינן ליה עד דגדלי יתמי זה שאינו אפטרופוס אלא מפני סמיכות היתומים אצלו כל שרצו היתומים לצאת מרשותו ולסלקו הרשות בידם ולא אמרו בפרק הנזקין (גיטין נ"ב.) אלא שיכול למכור בעוד שהיתומים סמוכין אצלו שהרי בענין המכירה כתב הרמ"ה ז"ל שאינו יכול למכור כי אם במטלטלין כמו שהפעוטות עושין כיון שאין לו כח אלא מחמת ברירתם ובזה הורע כחו משאר אפטרופין שמוכרים אפי' שדות כדאיתא התם. יש להשיב לענין סלוקיה מנכסי ליכא למימר הכי דכיון דתקון רבנן שכל שסמכו היתומים אצלו שיוכל למכור ואפי' שסמכו אצל אשה דומיא דההיא סבתא אע"פ שאין ב"ד ממנין נשים אפטרופין כדאיתא התם אלמא דיניה כמינהו אבי יתומים דאמרינן התם ממנין מי שירצו ולא משמע לסלוקיה לדעת היתומים כיון דלא מפסיד דמחזי כחוכא ועוד שהיתומים ילכו תמיד מדחי אל דחי מחיש לאיש בתר מאן דמקרקש להו בזוזי או בשויסקי ואמגוזי. וגם אם רצה מעצמו להחזיר לו הנכסים אינו יכול שהרי כיון שהיא כאפטרופא מכיון שהתחיל להתעסק בנכסים והחזיק בהם אין לו להסתלק כמו שכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל והביאו ראיה מן התוספתא (דב"ב פ"ח ה"ג) דבין מינוהו ב"ד בין מינהו אבי היתומים משהחזיקו בנכסים אין יכולין לחזור בהם ואחרי שיתום זה יש לו אפטרופא אין משאו ומתנו בנכסים כלום אין לו להחזיר דבר מהנכסים ביד היתום שהרי קטן הוא וגרסינן בבבא בתרא פרק חזקת (בבא בתרא ל"א:) אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התנוקות קבל מן האשה יחזיר לבעלה קבל מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו קבל מן הקטן יעשה לו סגולה ופירש רבינו שמואל ז"ל קבל מן הקטן לא יחזיר לו שהרי אין יודע לשמור וכמשליך לאבוד דמי מי שמחזיר לו אלא יעשה לו סגולה אוצר עד שיגדל ומחזיר לו ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל דדוקא לקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות שאלו הגיע לעונת הפעוטות מחזיר לו דאפילו לכתחלה נותנין לו כדי להתלמד ומקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין עכ"ל. ובנדון זה כיון שיש לו אפטרופוס ואין יכול למכור הרי הוא כאלו לא הגיע לעונת הפעוטות ולא יחזיר לו וגם אין מחילתו מחילה. אמנם אם היתום לא סמך אצל אלעזר אלא שהנכסים פקדון בידו ממורישי היתום שהפקידום אצלו בחייהם וכשמתו נשארו בידו בעלין זה דין היתום שלא הביא שתי שערות כדין הפעוטות שאין להם אפטרופוס וכל שיש לו חריפות ויודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין ומתנתו מתנה וכ"ש שיכול לקבל את שלו שאין זה מכירה ולא מתנה אבל אם רצה לעשות לו מחילה בזה אפשר לומר שאינה מחילה דיתמי לאו בני מחילה נינהו אלא שהרמב"ן ז"ל כתב בתשובה שמחילתו ג"כ מחילה שהרי המחילה דינה כמתנה ואע"ג דאמרי' בעלמא (ב"מ כ"ב:) דיתמי לאו בני מחילה נינהו אפשר לומר דהיינו בדבר שבשאר בני אדם הוא מחילה על הסתם דביתמי לא אמרינן הכי דומיא דמאי דכתב הראב"ד ז"ל דטעותו של קטן אפי' בפחות משתות מחזירין לו אונאה ולא הויא מחילה אבל במה שהוא מוחל לדעת כיון דמתנתו מתנה מחילתו ג"כ מחילה ומ"מ נראה שאע"פ שקבלתו קבלה ומחילתו מחילה ומשאו ומתנו קיים במטלטלין מ"מ כיון שהיה קטן ב"ד חייבין למנות לו אפטרופוס ואין מוסרין אותן בידו אף אם הוא בקי בטיב משא ומתן וכיון שכן נראה שאין כופין את אלעזר לתת הנכסים ביד היתום כשלא הביא שתי שערות אלא שימסרם ליד ב"ד או שימנו לו בית דין אפטרופוס וימסור הנכסים ליד האפטרופוס אלא שבעוד שאין ליתום אפטרופוס יכול למכור בנכסים ולתתם במתנה כמו שבארתי. משיב מפני הכבוד יצחק בר רבי ששת זלה"ה: