תשובה נראה שאין ענין פרק זה אלא על יחיד שיוציא או יוציאו לו כתב או צווי שיהיה לו איזה פטור או היקל על שאר יחידי הקהל שאז אותו היחיד מחוייב שלא להעזר מאותו צווי ושיסתלק ממנו אבל הצווי הנעשה לכלל הקהל יחד ואין לאחד יתרון על אחר לא נכנס כלל בזה הפ'. אמנם אחר שהקהל היו מחוייבים לתת ההודאות לזמן הקבוע בכח החרם אע"פ שמחמת צווי הגזבר היו רשאין למנוע מלתתם מחמת הקנס דהוה להו נדרי אונסין דומיא דחלה הוא או חלה בנו או שעכבו נהר ואין צריך לומר בצווי שלטון או ממונה שלו שיש גם סכנת נפש כדדרשינן בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא קי"ז.) בעובדא דרב כהנא מקרא דכתיב בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה הוא כיון שנפל למכמר אין מרחמין עליו אף ממונן של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים שוב אין מרחמין עליו. וכבר נשאל הרשב"א ז"ל במי שהיה חייב לפרוע מנה לחברו בשבועה לזמן פלוני והמלוה היה חייב לאחר מנה ואדני הארץ התפיס ביד אותו לוה מנה זה עד יפרע המלוה לזה שחייב לו אם הוא נפטר מן השבועה והשיב שאנוס הוא זה שאינו רשאי לעבור על צואת האדון ואע"פ שידוע שאין בכאן קנס גוף אלא שהיה חייב לפרוע מנה אחר אעפ"כ לא על דעת כן נשבע שיפרע מאתים בעד מנה ובאומדנא דמוכח בזה דברים שבלב הוו דברים . ועוד מן הטעם שכתבתי שבכל צווי שלטון ליהודי אפילו הוא קנס ממון יש פקוח נפש ולכן הקהל בנדון זה היו אנוסין מחמת הצווי וגם לא היו מחויבים לפזר ממון ולמיהב תרקבא דדינרי כדי לבטל הצווי ההוא דהא אמרינן בגטין פ' כל הגט (גיטין ל'.) גבי ההוא דאמר אי לא מפייסנא עד תלתין יומין להוי גיטא דלמאן דאמר יש אונס בגטין לא איבעי ליה למיהב תרקבא דדינרי. מ"מ אם בנקלה היו יכולין לבטל צווי הגזבר היה להם להשתדל בזה דאל"כ אין כאן אונס ואם לא עשו כן הואי כשגגה שיוצא והשם יכפר בעד :
תשובות הריב״ש · חלק ת״ס סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
