תשובה נראה שכיון שעבר הזמן שהחרימו עליו אין היחידים חייבין לתת הודאתם עוד מכח החרם ההוא דהרי זה כמי שנשבע על הככר לאכלו היום ולא אכלו שאין חייב עוד לאכלו שהרי כבר עבר על שבועתו ואף אם יאכלנה אחר כן אין לו תקנה ומה לי אם עבר במזיד ומה לי אם עבר בשוגג או באונס כמו בנדון זה מכיון שעבר היום שנשבע עליו אין כאן עוד חיוב שבועה וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה במי שנשבע לחברו לפרוע לו מנה לזמן ידוע ועבר הזמן כי קרה שהיה שבת ולא פרעו והשיב שאינו חייב עוד מכח השבועה ההיא. בנדון זה ג"כ הוא הדין והוא הטעם ואע"פ שהרא"ש ז"ל השיב בתשובה הפך זה שכתב דשבועה זו כוללת ב' דברים האחד לפרוע החוב והאחד לפרעו תוך הזמן ההוא ואם עבר הזמן ולא פרעו עדיין נשאר מחוייב לפרוע מכח השבועה אין דבריו נראין בטעמם ואפי' לדבריו ז"ל יש להקל בנדון זה דשאני פריעת חוב דאיכא למימר שנשבע לפרוע גם אחר עבור הזמן אבל בנתינת הודאות שצריך שינתנו כלם ביום אחד א"כ צריך שינתן להם זמן שני לסדר הודאותיהם ובזולת זה אין לומר שכל אחד ימהר ויתן הודאתו ככל אשר יוכל שהרי יש שיוכל לסדרה ביום אחד ויש שצריך עשרה ימים או יותר ולא יהיה זמן הנתינה שוה לכלם ולא עלה זה על לב איש ולזה כיון שאין להם עתה יום קבוע לנתינתם נראה בודאי שאין כאן חיוב בנתינתם מכח החרם שהחרימו הקהל :
תשובות הריב״ש · חלק תנ״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.