שאלת הקהל יצ"ו בררו שנים עשר אנשים לעשות ולתקן תקוני הודאות וכל הדינין שיעשו ויתקנו על ענין ההודאות יהא מוטל על כל הקהל י"א להשלים בלי שום סרוב ועכוב בקנס ידוע והאנשים הנבררים תקנו תקוני הודאות וקבעו זמן לנתינתם ובכלל התקונים תקנו תקון אחד שאם יראה בעיניהם להוסיף או לגרוע דבר או דברים בתקונים או לקצר או להאריך זמן נתינת ההודאות יהיה הרשות בידם בכל עת ובכל זמן המשכת הדרך. ואחר עשיית התקונים סדרו חרם האנשים הנבררים שכל הקהל יהיו מחוייבים לתת הודאתם ביד מקבלי ההודאות ליום הקבוע לנתינתם ושיהיה כתוב בהודאות הנזכר כל מה שיש להם בעולם מחוייב למס על פי הדיינין המוסכמים והנעשין ברצון הנבררים לעשות דיני ההודאות על דעת המחמיר שבקהל. ושאלת להודיעך אם התקון שתקנו לקצר או להאריך זמן נתינת ההודאות אם הוא תקון ההודאות אם לא כי אם הוא תקון כבר נתנו הקהל להם יכולת אם אינו תקון לא נתנו להם הקהל יכולת ואפילו אם תמצא לומר כי באריכות הזמן ובקצורו הוא תקון ההודאות החרם שהוחרם בקהל י"א שכל הקהל יהיו מחוייבים לתת הודאתם ליום הקבוע לנתינתם כל מה שיש להם בעולם מחוייב למס ע"פ הדיינין המוסכמים והנעשים ברצון הנבררים לעשות דיני הודאות על דעת המחמיר שבקהל שאלת אם יכולין עדיין להאריך זמן ההודאות כי שמא מאחר שהוחרם החרם על דעת המחמיר שבקהל כבר נסתלק היכולת ואינם רשאין להאריך או נאמר כי החרם אינו מסלק היכולת מהנבררים להאריך ולקצר אלא שכל אדם יהיה חייב להביא בהודאתו כל מה שיש לו מחוייב למס על דעת המחמיר שבקהל ולא יערים:
תשובות הריב״ש · חלק תנ״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.