מה ששאלת למה התירו נותן טעם לפגם. מפורש במסכת ע"ג פרק אחרון (ס"ז:) דמנבילה גמרינן לה דמדקאמר רחמנא גבי נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה ילפינן דלא אסרה תורה אלא נבלה הראויה לגר אבל אם נפסלה למאכל אדם מותרת ומפני זה התירו תבשיל שנתבשל בכלי אסור כל שאינו בן יומו דקים להו לרבנן כשהאסור אינו בעין אלא שהוא בלוע בקדרה כשהוא נפלט בתבשיל נותן טעם לפגם הוא כיון שאינו בן יומו אבל בבן יומו נותן טעם לשבח ואסור ואפי' בשאין הקדרה בת יומא לא התירו אלא בדיעבד אבל לכתחלה אסור לבשל בה כדאמרינן התם (ע"ו.) גזרה אטו בת יומא והשקצים המאוסים כגון זבובים ויתושים אע"פ שנפשו של אדם קצה בהם ומאוסים הם התורה אסרם כל שהם בעינם אבל אם נתנו טעם בתבשיל בדיעבד התבשיל מותר דנותן טעם לפגם מותר :
תשובות הריב״ש · חלק תמ״ט סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.