מי שנשבע או נדר על מנת שלא יהא לו התר יכול לישאל על שבועתו ומתירין אותה לו יחיד מומחה או ג' הדיוטות שהרי הוא מתחרט על השבועה ועל אותו תנאי אכן הזהרו בהתר השבועות והנדרים מאד שאין ראוי להתירן בזמן הזה כ"א לדבר מצוה כי כן כתבו הגאונים ז"ל כגון מלתא דאית בה תקנתא או מצוה כגון עשית שלום בין איש לאשתו וכגון שלמא דצבורא והרמב"ם ז"ל כתב וזה לשונו אע"פ שמותר להשאל על השבועה כמו שבארנו ואין בזה דופי ומי שלבו נוקפו בדבר זה אינו אלא שמץ מינות אעפ"כ ראוי להזהר בו ואין נזקקין להתר אלא לנדר מצוה או שהוא צורך גדול עד כאן:
תשובות הריב״ש · חלק תמ״ד סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.