תשובות הריב״ש · חלק מ״ד סימן ד׳

ובזה אומר לך כי יש דברים מותרין מן הדין וישראל נהגו בהן אסור מעצמן שלא בתקנת חכמים לגדר ולהתקדש במותר להם ובמנהג כזה אסור לעבור עליו כגופי תורה כשמנו של גיד הנשה שאמרו חכמים ז"ל (חולין צא.) שמנו של גיד מותר וישראל קדושים נהגו בו אסור וכן בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים (ברכות לא) ויש מנהג שנהגו בו במקצת מקומות ולא נהגו כן במקומות אחרים ובזה כל שבני המקום שנהגו בו איסור ידעו שהדבר מותר מן הדין אלא שרצו להחמיר על עצמן לעשות סייג לתורה בני המקום ההוא שנהגו בו איסור אסורין לנהוג בו היתר משום אל תטוש תורת אמך וכן נמי מחלוקת בין החכמים זה אוסר וזה מתיר והמקום ההוא נהגו כדברי האוסר כההיא דפרקא קמא דחולין (יח:) דמוגרמתא דרב ושמואל ואף אם הלך אחד מהם ממקום שנהגו בו אסור למקו' שנוהגין בו היתר חייב לנהוג כחומרי מקום שיצא משם כל שדעתו לחזור למקומו וזו היא ששנינו (פסחים נ.) מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם וחומרי מקום שיצא משם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת וזהו כשדעתו לחזור למקומו אבל אם קבע דירתו למקום ההיתר נוהג כמקום שקבע שם דירתו דהך מתני' כשדעתו לחזור מוקמינן לה בפ"ק דחולין (י"ח:) כדאמרינן התם כי סליק רבי זירא אכל מוגרמתא דרב ושמואל ומקשינן רבי זירא לית ליה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם ואסיק רב אשי הנ"מ בשדעתו לחזור רבי זירא אין דעתו לחזור הוה וההולך ממקום היתר למקום האסור אע"פ שדעתו לחזור ומן הדין היה ראוי להיות מותר אפ"ה אל ישנה מפני המחלוקת ובזה נראה שאינו אסור אלא בפניהם אבל בצנעה שרי כיון שדעתו לחזור למקומו שנוהגין בו היתר ואינו אסור מן הדין אלא מפני המחלוקת וכן נמי אמרו ז"ל מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מש"נ שלא לעשות אין עושין וכן מקום שנהגו להדליק ביום הכפורים מדליקין מש"נ שלא להדליק אין מדליקין לפי שכל אלו הם לגדר ולעשות סייג לתורה או לדברי חכמים אבל אם אין עקרו אסור גמור לא מן התורה ולא מדברי חכמינו ז"ל אלא שחכמים אמרו שהעושה כן אינו רואה סימן ברכה דומיא דהעושה מלאכה בערבי שבתות מן המנחה ולמעלה אם יש מקום שנהגו להוסיף שלא לעשות מלאכה קודם שעור זה אינו מנהג ואין חייבין לנהוג במנהג ההוא אפילו בני המקום ההוא וכן אמרו בירושלמי נשיא דנהיגי דלא למעבד עבידתא באפוקי שבתא כלומר כל הלילה אינו מנהג עד דתתפני סדרא מנהג בשני וחמישי אינו מנהג עד דתתפני סדרא דתעניתא מנהג וכן מקום שנהגו איסור לגדר בדבר שהוא מותר ובאו בניהם לעקור המנהג ולבטלו לגמרי אינן רשאין והיינו דבני בישן דנהוג דלא הוו אזלי מצור לצידון במעלי שבתא ואע"פ שהוא מותר להם מן הדין כדאיתא (בפ"ק דשבת יט.) אתו בניהו לקמיה דר"י אמרי ליה אבהתין הוה אפשר להו אנן לא אפשר לן מאי אמר להו כבר קבלו עליהון אבהתכון וכתי' ואל תטוש תורת אמך (פסחי' נ:) אמנם הדבר שהוא מותר גמור לדברי הכל ולהג בו אסור לא לגדר אלא מפלי שטועה וסבור שהוא אסור מן הדין בזה אם בא לישאל כמו שנשאלין על הנדר נשאל ומתירין לו כמו שמוזכר בירושלמי הביאו הרי"ף ז"ל בהלכות (בפ' ערבי פסחים) והמקום הנוהגין היתר בדבר שהוא אסור גמור לדברי הכל אין מניחין אותן על מנהגם בשום פנים כדאמרינן (בפ"ק דר"ה טו:) כי נהגו במקום איסורא מי שבקינן להו ואם הם בלתי מקבלים תוכחת ואינם שומעים לקול מורים ולמלמדים לא יטו אזנם מניחין אותן ומוטב שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין כמו שאמרו כן (ביצה ל.) גבי תוס' יוה"כ אע"פ שהוא מן התורה זהו מה שראוי להורות בעניני המנהגו' ואותן התלמידים שלא הגיעו להוראה ומורים עליהם הכתוב אומר כי רבים חללים הפילה ר"ל שהם כנפל אשת שלא נגמרה יציאתו וחלילה שנתנה תורה ע"פ דעתם התועה מדרך השכל לא אמרו חז"ל אתם אפי' מוטעים אתם אפי' מזידים אלא על קדוש החדש ע"פ ב"ד הגדול כמו שדרשו על החדש הזה לכם עדות זו מסור' לכם וגם הם כשטעו בהוראה ועשו צבור מעשה על פיהם חייבין קרבן וגם אותן המורים הוראות על פי ספרי הר"ם ז"ל ולא קדמה להם ידיעה בתלמוד הרי הם בכלל והגם לבו בהוראה לפי שלא יבין עקרי הדברים על אמתתן כיון שלא ידע מהיכן הוציא הר"ם ז"ל הדין ההוא והנה אעתיק לך תשובת הרא"ש ז"ל לחכם ה"ר מצליח וז"ל על המורי' הוראה מתוך דברי הר"ם ז"ל ואינן בקיאין בתלמוד לדעת מהיכן הוציא דבריו טועה להתיר את האסור ולאסור את המותר כי לא עשה כשאר המחברים שכתבו ראיות לדבריהם והראו על המקום שנמצאים דבריהם בתלמוד ומתוך זה יכול לעמוד על העקר ועל האמת אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה בלא טעם ובלא ראיה וכל הקורא בהם סבור שמבין דבריו ואילו כן שאם אינו בקי בתלמוד אינו מבין דבר לאשורו ולאמתו ונכשל בדין ובהוראה לכן לא יסמוך אדם על קריאתו בספריו לדון ולהורות אם לא שימצא ראיה בתלמוד וכן שמעתי אדם גדול בברצלונה שהיה בקי בתלתא סדרי ואמר תמהני על בני אדם שלא למדו תלמוד וקורין בספרי הר"ם ז"ל ומורין ודנין מתוך דבריו וסוברין שיבינו בהם כי אני מכיר בעצמי כי בתלתא סדרי שלמדתי אני מבין כשאני קורא בספריו אבל כשאני קורא בספריו בהלכות קדשים וזרעים איני מבין בהם כלום וידעתי שכך הוא להם בכל ספריו עכ"ל הרא"ש ז"ל בתשובה ההיא שפתים ישק משיב דברים נכוחים: