תשובה הלשון הזה הוא קצת סתום גם יש שנוי בנוסחא בקצת ספרים שכתוב בהן ולא יפנה אדם לבית הקברות ונראה פי' הלשון הזה שהוא מחובר למה שלמעלה ממנו שכתב שאין עושין נפש לקברי הצדיקים והוא הבנין שעושין על הקבר כדי שיהיה נזכר שם הנקבר בבנין ההוא והצדיקים אין צריכין לזה שמעשיהם הטובים הם זכרונם ולא יפנה אדם לבית הקברות כלומר שאין להביט אל בית הקברות ולבנין שעל קבריהם כי אם למעשיהם ואף לפי הנוסחא הכתוב בה לבקר הקברות כך פירושה ג"כ שלא יביט אדם לבקר מפני הבנין ההוא כי אם למעשיהם הטובים יפנה וזה די להם לזכרון תמיד ואין לפרש הנוסחא שכתוב בה ולא יפנה אדם לבית הקברות שלא יעשה אדם צרכיו בב"ה או לצד בית הקברות דמיון מה שאמרו בפרק הרואה (ברכות ס"א:) לא יפנה אדם ממזרח למערב שא"כ היה לו לכתוב זה למטה בפי"ד במה שכתב שם שאין נוהגין קלות ראש בבית הקברות וכן אין לפרש הנוסחא שכתוב בה ולא יפנה אדם לבקר הקברות שרוצה לומר לפקוד הקברו' ולראות אם הוא חי או מת ושיהיה אסור משום דרכי האמורי דהא תניא במסכת שמחות (פ"ח.) יוצאין לבית הקברות ופוקדין על המתים ג' ימים ואין חוששין משום דרכי האמורי מעשה שפקדו אחד וחיה עשרים שנה ואח"כ מת אחר והוליד חמשה בנים ואח"כ מת. וכן אין לפרש הנוסחא שכתוב בה ולא יפנה אדם לבית הקברות שאסור לפנות המתים מבית הקברות לפי שקנו מקומן כדתנן במסכת אהלות מצא שלשה אסור לפנותן דהוו להו שכונת קברות שאם כן לא היה לו לכתוב לבית הקברות כי אם בית הקברות ועוד שהיה לו לכתוב זה למטה בפרק י"ד גבי מה שכתב שם דין קבר הנמצא וקבר המזיק את הרבים ולכן נראה שפירש לשון הרמב"ם ז"ל כמ"ש למעלה אלא שהמעתיקים טעו ועשו מהלשון ההוא בבא בפני עצמה :
תשובות הריב״ש · חלק תכ״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.