תשובות הריב״ש · חלק תט״ו סימן ט׳

ואחרי שלא ראית טענותי עד עתה הנני דן אותך לזכות כי השבת לפי מה ששאלוך ואחרי שעתה ראית אותם הנה עוד חזון ובידך לתקן אם אב אתה ואם אדונים אתה ואם אח ואוהב אתה כיון שאני טוען שאחד מן הקרובים חתם מעצמו אחר שחתמו השנים ונכשרה ההטפסה בחתימתן וגם שטוענין ליורש כדברי בעל העטור ז"ל וכ"ש לדברי הרב אלפסי ז"ל והגאונים והרמב"ם ז"ל ור"י ור"ת והרמב"ן ז"ל המכשירים בכל ענין ואפילו כשחתמו יחד מכשיר הרמב"ן אם הפסול חתום בסוף ובנדון זה כן הוא ומכמה טעמים אחרים שכתבתי בזה ומהם כתבתי קצתם לך ברמז ובקונדרס כתבתי לבני י"א ברצלונה הוכחתי בראיות ברורות מן הגמרא ומן המפרשים לרוחא דמלתא שאף אם הטפסת שטר צריכה ב"ד של שלשה בהטפסת מתנת קרקע די בשני עדים כמו שבהודאת מקרקעי אצ"ל כתובו וכותבין העדים שטר מהודאתו שלא ברשותו דמאי איכפת ליה ומלתא דעבידא לאגלויי היא כדאיתא בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ט:) וכדפירש רש"י ז"ל שם ה"נ ב' עדים הרואין שטר מתנת קרקע כותבין ומטפיסין אחרת דמאי איכפ' ליה וכל דכן הוא אם כשאין שטר כותבין שטר בלא רשותו כיון שהודה כ"ש כשיש שטר שעדים מטפיסין וכותבין שער אחר אפילו בלא צואתו. ועוד שבמתנה כזו הנעשית בשעת נשואין מאב לבן וכתוב בה שאם תבא אשת הבן לגבות כתובתה שיהיה השיור דירה נמחל עד שתהא נפרעת מכתובתה הדבר ברור שכל שני עדים מטפיסין אותה בלא רשות הנותן שהרי השטר מוכיח מתוכו שדעתו היה שיטפיסו לה שטר זה דאם לא כן מה זכות יש לה בזה אם אין בידה ראיה ועוד שהוא מנהג המדינה וכל המדינות להטפיס לאשה שטר כזה לאחריות כתובתה וא"כ כשכותב מתנה כזו על דעת מנהג המדינה כותב דומיא דמאי דאמרינן בפרק המקבל (בבא מציעא ק"ד:) מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה וכו' וכן אמרו שם הלל היה דורש לשון הדיוט דתניא אנשי אלכסנדריא מקדשין וכו' וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה דודאי לא כתובת אמותיהן של אלו הביאו לו דא"כ מאי דורש לשון הדיוט דקאמר אלא כתובות בנות המדינה הביאו לו וכשראה שכתוב בהן כן הכשיר את אלו ואע"פ שאלו קדשום סתם לפי שהמקדש סתם באותו מקום על סמך המנהג שנוהגין לקדש על תנאי זה קדש שלא תהא מקודשת לו עד שתכנס לחופה עכ"ל הרשב"א ז"ל. וכ"ש שיש לומר כן בנדון זה. ועוד בכאן טעם אחר נכון שסופר הקהל שהיה עד במתנה הנה כל ההטפסה כתובה מידו עם המתנה ועם חתימתו בה והרי הוא כאלו חתם בהטפסה כמ"ש לך בכתבי הראשון בקצרה וכבר הוכיחו המפרשים ז"ל דלעולם יש להחזיק השטר בכשרות וכ"ש בהטפסה הנעשית ע"י בי דינא וכתוב בה בי דינא שיש לנו לומר דבי דינא כשרים משמע ואחד מן הקרובים חתם מעצמו אם בסוף אחר שחתמו הב' הראשונים והוכשר השטר בחתימת שנים כמו שהוכחתי וגם בכתיבת הסופר המובהק או שחתם אמצעי על ידי הנחת ריוח ובהיותך בברצלונה בע"ה בקרוב יראה לך בני י"א קונדרס טענותי ואז תוכל לעזור על האמת ומבשרך לא תתעלם ואם יסיתוך אנשי מצותי ובעלי ריבי ועוזריהם לרעה אל תאבה להם יפתוך ולא יוכלו לך ואם יש מהן נראין לך כאוהבין בשעת הנאתן ראוי לאמת שתהיה אהובה יותר ואם אקריוך בחלמך קנה רצוץ לא ישבור בסופיה תהיה פותר ולהוציא לאור דין אלמנה ויתום תהיה חותר ונגד המשחיתים עריה תעור קשתך על פניהם חציך תכונן על יתר והיה שדי בצריך יצפנך בסכה באהלו יסתירך בסתר כנפשך החשובה ונפש אהבתך וידידתך לעטרה על ראשו כותר כותב בנחץ נאמנך יצחק ב"ר ששת זלה"ה. שעל הכתב עושה גדולות בחכמתו מעתיק הרים בגבורתו הה"ר שאלתיאל חן נ"ר: