שאלת ראובן נשבע על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת שמעון רבו שלא יוכל לצחוק לשום צחוק לשנתים ימים ולא התנה עם רבו שיוכל רבו להרשותו לצחוק אלא נשבע סתם אחרי כן הלך אצל רבו ובקש ממנו שירשהו לצחוק בחול המועד אחרי שנשבע לדעתו וגם שאומר שהוא הרגיש ברבו בשעת השבועה שבטל דעתו בלבו למען לא יהיה ראובן עובר בשבועה אם יצרו תוקפו לצחוק ורבו השיבו שהוא אינו זכור אם בטל בלבו דעתו אצלו בשעת השבועה ועכ"ז מפני שנדר על דעתו היה יכול להתירו שלא ע"פ חכם לולי שהיה ירא פן יקל בשבועות אחרות ונפלאת מאין יצאו דברים אלו דכיון שלא פירש בעת השבועה שיוכל רבו להרשותו איך יתירנו הוא שלא ע"פ חכם ואף אם בטלו רבו בשעת השבועה הוו להו דברים שבלב ואינן דברים ועוד דנשבע ג"כ על דעת המקום ואיך יתירנו רבו לבדו ואפי' לדבר מצוה אם לא ע"י חכם או ג' הדיוטות וכ"ש לדבר אסור דאפי' חכם לא יתיר:
תשובות הריב״ש · חלק ת״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.