תשובות הריב״ש · חלק ת״ה סימן ד׳

ובמה שנחלקתם אם כרמלית נכללת במלת רשות הרבים בתלמוד מבואר הוא שכך כוללין אותה לפעמים שאם לא כן בההיא דלא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה בר"ה (שם צ"ט.) איך שאלו בגמרא כרמלית מאי ואיך אמר אביי היא היא א"כ תקשי ליה מתני' דקתני ר"ה דמשמע דוקא ר"ה ולא כרמלית אלא שדרך התלמוד לכוללה לפעמים עם ר"ה ולא סוף דבר לכוללה עם ר"ה אלא שאף לפעמים קתני רשות הרבים סתם ומעמידים אותה בגמרא בכרמלית דוקא כדאמרינן בפ"ק דשבת (ח':) גבי ההיא דנתכון לשבות ברשות הרבים והניח ערובו בבור זמנין משני ליה [הוא] וערובו בכרמלית ואמאי קרי לה רשות הרבים לפי שאינה רשות היחיד וכן לפעמים קורין אותה רשות היחיד כדאמרינן התם (ו':) על הא דתנן הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת אמר עולא לעולם כרמלית היא ואמאי קרי לה רשות היחיד לפי שאינה רשות הרבים ועם כל זה לא נאמר כן אנחנו מדעתנו אלא במה שנמצא מפורש בגמרא שפירשו כן וגם אין דרך המפרשים ז"ל לסתום ולדבר כן בחבוריהם אלא לפרש ולבאר דבריהם. ומה שאמרו שהרמב"ם ז"ל קרא לכרמלית רשות הרבים אינה ראיה כמו שראית וכבר כתבתי דההיא דמבואות המפולשין לרשות הרבים דוקא היא ומשום חנניה וכדאמר רב מחלוקת בסרטיא מכאן וכו' אבל לתנא קמא ליכא הפרישא בין מפולשין לרשות הרבים למפולשין לכרמלית ומה שכתבת דבמפולש לכרמלית שהוא של דבריהם בהיכרא כל דהו סגי דמטעם זה פסקו (עירובין מ"ו.) הלכה כדברי המיקל בערוב אינו דערוב לחוד ומחיצות לחוד ודוקא בערוב דלית ליה עקר בדאורייתא הלכה כדברי המיקל אבל במחיצות אפילו דרבנן כיון דאית להו עקר בדאורייתא לא אמרינן בהו הלכה כדברי המיקל וכן כתוב לרשב"א ז"ל בספר עבודת הקדש גם מה שכתבת דמטעם זה פסקו הלכה כאביי בלחי העומד מאליו לא מן השם הוא זה דמה תאמר בגלויי דעתא בגיטא שפסקו בה כאביי להקל בשל תורה בערוה החמורה אלא שהסכים אביי להלכה באותן ששה דברים ופסקו כמותו ורובן בשל תורה: