תשובות הריב״ש · חלק ש״ס סימן ד׳

ואם זה קדש ולא כנס בזה יש מחלוקת בין הראשונים שדעת הרמב"ם ז"ל שאין כופין אותו להוציא אבל נראה שדעתו שמנדין אותו משום דעבר אדרבנן שכן כתב הוא ז"ל במארס בתוך תשעים של הבחנה ובין בזו ובין בזו אסור לארס דקיי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו ואמרי' נמי התם (מ"ג.) רב ושמואל דאמרי תרווייהו צריכה להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו כי דעת הרב ז"ל שאם היה הדין לכופו להוציא לא היו אומרים בגמרא (ל"ז.) בארס בתוך ג' וברח ערוקיה מסתיי' אבל היה לנו לנדותו עד שיגרש ועוד דבברייתא לא קתני אלא ואם נשא יוציא אבל אכתי לא שמעינן דבארוסין יוציא. גם בכנס תוך ג' של הבחנה סובר הרב ז"ל שאין כופין להוציא משום דברייתא לא תני בה ואם נשא יוציא אלא גבי מינקת חברו ומעוברת חברו אבל בשלשה של הבחנה כיון שהזמן קצר אפילו בכנס לא אמרינן בה יוציא אלא די בהפרשה. ואין כן דעת הראב"ד ז"ל ולא דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל אלא בכלן כופין להוציא ומשמתין ליה עד שיגרש. והא דקתני בברייתא ואם נשא יוציא משום דבעי למנקט מלתא דלית בה פלוגתא אבל בארוסין פלוגתא דר"מ ורבי יהודה היא אבל בתר דקיי"ל כר' מאיר בגזרותיו בין בכנס בין בארס ולא כנס כופין להוציא בין במעוברת ומינקת תוך כ"ד חדש בין בשאר נשים תוך ג' של הבחנה. ומאי דאמרינן בארס תוך ג' וברח ערוקיה מסתיי' כבר פרש"י ז"ל ערוקיה מסתיי' ולא בעי למכפייה למכתב גיטא דגלי דעתיה דלא בעי לכנוס עד זמניה נראה מדבריו שאם לא ברח מנדין אותו עד שיגרש אפילו בארס וא"כ בנדון זה שלא גלה בדעתו שאינו רוצה לכנוס אדרבה גלה בדעתו לכנוס אפילו יברח עתה מנדין אותו עד שיוציא ועוד היה אפשר לומר כי לא אמרו בגמרא ערוקיה מסתייה אלא בארס בתוך ג' של הבחנה דליכא סכנת ולד אבל במעוברת ומניקה דאיכא סכנת ולד אפילו בברח כופין אותו להוציא דמחמרי' בסכנתא טפי מאסורא כדאמרינן בפ"ק דחולין (ט':) מאי קא מדמית אסורא לסכנתא ובהכי סלקא שמעתא התם אלא ש"מ שאני בין אסורא לסכנתא ש"מ אבל כיון שלא נמצא זה לראשונים ז"ל לא אסמוך בזה על סברתי. מיהו בנדון זה לא נפקא לן מינה מידי כיון שזה לא ברח מתחלה מיד לאחר ארוסין ולא גלה בדעתו שאינו רוצה לכנוס עד זמנו כופין אותו להוציא ומנדין אותו עד שיגרש כדעת רש"י והראב"ד וכל האחרונים ז"ל. ועוד נראה שאחר גרושין אסורה לדור עמו במבוי או בחצר לפי אותן הסברות שכתבתי למעלה ואע"פ שזה לא כנם אלא ארס לבד ואמרינן התם בכתובות (כ"ח.) גבי כהן שגירש אמר רב נחמן תנא באבל רבתי במה דברים אמורים בנתגרשה מן הנשואין אבל נתגרשה מן הארוסין נפרעת ע"י עצמה שאין לבו גם בה הכא בנדון זה נראה שאע"פ שאין כאן אלא ארוסין שייכי אהדדי ולבו גס בה ואיכא למיחש דהכי אמרינן התם בפרק האשה שנתארמלה ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרבא אוקי רבא שלוחא בינייהו אמר ליה רב אדא בר מתנה והאמר רב נחמן תנא באבל רבתי א"ל חזינא להו דגייסי אהדדי זה כתבתי כנושא ונותן כדי להתלמד אבל הפסק דין ומה שראוי לעשות בזה למעשה אוצר ה' יבא לפני מורינו הרב רבינו נסים נ"ר דאיהו דיינא וממנו תצא תורה ודבר ה' בפיהו אמת: