תשובה הרמב"ם ז"ל כתב באריכות הואוי"ן שהגט פסול וכבר באר הוא ז"ל בפירוש שבכל מקום שהזכיר גט פסול הכוונה היא שאפי' נתן לא תנשא בו אלא שאין כופין להוציא ואולי כוונתך שאינו פוסל כיון שאין כאן ערעור דבעל כמו"ש הגאונים ז"ל וגם יש מהם שכתבו שאין ערעור הבעל כלום בזה אלא בשכתבו הוא בעצמו או שצוה לסופר לכתבו כן ואח"כ בא וערער לומר שלקלקלה נתכוון אבל במצוה לכתוב גט כשר והסופר טעה ולא דקדק באותן הדקדוקים אין משגיחין בערעורו של בעל וחשבת שכל זה בשנתן הגט אבל קודם שנתן אין לגרש בגט כזה עד שיתקן ומחשבה טובה היא ולתקן ב"ד הווי"ן בשעת הדחק כסברת הרא"ש הוא רחוק בעיני כי אם צריך תקון איך יתקן אחר זולתי הסופר שהוא שליח הבעל לכתוב הגט אבל מ"מ אני לא חששתי לאותן הואוי"ן כי אני רגיל לסמוך על מ"ש הרשב"א ז"ל בחדושיו וז"ל והא דאמרינן ולורכיה לוא"ו דתרוכין ולוא"ו דוכדו לאו לאורכינהו משאר הואוי"ן קאמר אלא כשאר ואוי"ן כדי שלא יראו יודי"ן דהא אין הטעם אלא כדי שלא יבא הבעל ויערער ויאמר כדי פטרית וכ"כ בתוספו' והעולם רגילין להאריכם ממש ונכון הדבר לעשות כן כדי שיזכרו ולא יבואו לידי קצור עד כאן לשון הרשב"א ז"ל וגם מלשון הרמב"ם ז"ל כן נראה שכל שלא תדמה ליו"ד אלא נראות וא"ו לכל מי שיקרא כשר וכדאי הם דברים אלו לסמוך עליהם ומה בשעת הדחק שאי אפשר לתקן ויש לחוש לעגונא:
תשובות הריב״ש · חלק שט״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.