תשובות הריב״ש · חלק רפ״ג סימן ד׳

גם מה שהוקשה לך בפרק משוח מלחמה (סוטה מ"ג:) דמשני כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת אסור אמאי לא שני כדמתרצי רבוותא ההיא דערלה כאן בשנפסקה כאן בשלא נפסקה הא לא קשיא כלל דאי ברייתא בשלא נפסקה מן האב הא לא הוה ליה למעוטיה מולא חללו אלא מנטע כדממעטינן גבי ערלה מונטעתם פרט למבריך ומרכיב ועוד דלא נפסקה שאין בה משום ערלה מפשטיה דקרא ממעיט ואפילו לא כתב ולא חללו אלא ולא חלל הוה ממעיט מפשטיה דקרא דמשמע דבכרם דאית בה משום ערלה משתעי קרא ומשום הכי מוקמינן להו לתרווייהו בין ברייתא בין מתני' בשנפסקה ואית בה משום ערלה והוי נמי בכלל נטע אלא ברייתא מיירי בהרכבת אסור וממעיט מולא חללו כלומר מדלא כתיב ולא חלל כדממעטינן גזלן גבי בית מדכתיב ולא חנכו ולא כתיב ולא חנך כפרש"י ז"ל ולאוקמתא דרב דימי דמוקים לה לברייתא כראב"י דאמר נטע כמשמעו נטע אין מבריך ומרכיב לא בנפסקה נמי היא דהוי כנטיעה לרבנן דפליגי עליה דראב"י ס"ל דבעינן נטיעה ממש ולא הברכה ולא הרכבה ואפילו בנפסקה והכי נמי סבירא ליה גבי ערלה דכיון דכתיב ונטעתם נטיעה ממש בעינן ולא הברכה והרכבה ואפילו נפסקה וכ"כ הרמב"ן ז"ל דלראב"י כל הברכה והרכבה אפילו בנפסקה אין בה משום ערלה ומטעם זה כתב והשתא בחוצה לארץ לא נהגו ערלה בהברכה והרכבה דקיי"ל (ברכות ל"ו.) כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ומיהו קשיא לי לפום הך אוקימתא דאי ר"א בן יעקב היא היכי ממעט להו מולא חללו הא מלישנא דנטע נפקא ועוד לראב"י לכתוב ולא חלל חללו למה לי. ואפשר לומר דאע"ג דאית ליה לראב"י כרם כמשמעו לא הוה אמר נטע כמשמעו ואפי' הברכה והרכבה הוו בכלל נטיעה אי לאו משום וחללו אבל מיעוטא דחללו מגלי לן דנטע דוקא כי היכי דכרם דוקא ואם היינו אומרים דדוקא לענין חזרה הוא דאית ליה הכי משום דכתיב וחללו אבל גבי ערלה דלא כתיב מעוטא ונטעתם לאו דוקא אלא אפי' הברכה והרכבה אין בה משום ערלה כל שנפסקה אתי שפיר טפי דאצטריך מעוטא דוא"ו דחללו דאי כתיב חלל לא ממעיט מפשטיה דקרא כיון דנהגה בהו ערלה אלא שכבר הורה זקן הרמב"ן ז"ל ולדבריו צריך לומר כיון דגלי לן הכא וא"ו דוחללו דנטע דוקא הוא הדין לכל מקום שנאמר שם לשון נטיעה דילפינן ליה מהכא: