עוד שאלת על הנשבעים על קיום שדוכים שיעשו כל יכלתם כשהבת בוגרת ושיתנו סכום שיצוו ולזמן שיצוו פלוני ופלוני נאמנים ועתה חוזר בו אבי הבת ובא לפני תלמיד חכם וומתחנן' לפניו ומראה לפניו כמה טעמים על שאינו יכול לתת בתו ולא הסכום אם יש כח ביד ת"ח להתיר שבועה כזו ואף כי פשוט מההיא דריש פרק רבי אליעזר (נדרים ס"ה.) דאי שרו בדיעבד נדר שלא בפני [מי] שגזרו לדעתו דשרי אף כי עשה שלא כהוגן הת"ח מכל מקום היה נ"ל דבכל כי האי גונא אין מועיל התרה בכל מה שמתחייב אדם לחבירו בממון או בשדוכין דכל אחד מהם זוכה בחברו ומתקיים הענין ע"י קנין וקנס מאין חזרה וכדי להחזיק דבריהם נשבעין עוד וכבר אמרו שקנס השדוכין לא חשיב אסמכתא ואם ת"ח מתיר השבועה שלא לדעת שכנגדו ומועיל א"כ תלו תניא בדלא תניא וכל הנשבע לחבירו לפרוע לו לזמן פלוני יבא אצל חכם ויתיר לו כי ימצא לו פתח א"כ לא שבקת חיי לכל בריה ולא דמי לנדר דמשה עם יתרו דהתם לא נשתעבד לדבר אלא שאסר עצמו בשאר ארצות לעשות נחת רוח ליתרו גם צדקיה אסר הדבור על עצמו דלא שייך בהו קנין דברים ושעבוד גם יוסף בענין קבורת אביו לולי השבועה לא היה עליו חיוב להוליכו לכנען אבל בכל מה שמשתעבד איניש לחבריה בפריעת ממון או בשדוכין נראה לי דלא שייך ביה היתרא אנא האדון יכתוב דעתו בזה באר היטב ואם יש לו שום פסק מבואר על הגמרא או ראיה על זה מן הגמרא כי למאד אני נבוך בזה ע"כ:
תשובות הריב״ש · חלק ר״פ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.