תשובות הריב״ש · חלק רע״ט סימן א׳

עוד כתבת ובסמוך (שם צ"ה.) בההיא הניחא למאן דאית ליה דיו וכו' הקשו התוספות ז"ל דבפרק כיצד הרגל (כ"ה.) מוכח דלכולי עלמא אית דיו היכא דלא מפריך ותרצו דפריך להנהו אמוראי דבעו למימר דלא אמרינן דיו כלל ואע"ג דלא קיימא הכי פריך הניחא וכי האי גונא אשכחן לעיל פ"ק (ט"ו:) דפריך הניחא למאן דאמר אי אית ליה זוזי וכו' והיינו סברת רמב"ח בפרק מי שהיה נשוי (כתובות צ"א:) והדר ביה בסוף ואפ"ה קאמר הניחא. ונראה לי דלא דמו דהתם מקשי לסברא האמתית שנשארה דהיינו רבא ובעבורה מסיק תרוצא אחרינא אבל בשמעתין שיחוש התלמוד לסברא עוברת שלא נשארה הוא תמה דגריע טפי מכי מתרץ תלמודא אליבא דמאן דלית הלכתא כותיה ואני אומר דהכא מפריך ק"ו דכל שואל שומר שכר והכי נמי (אמרינן) [תניא] לעיל (פ"א.) שמור לי ואשאילך שומר שכר על שתיהן אלמא דהנאת שאלה חשיבא שכר על השמירה כל שכן על עצמה ובלאו ק"ו אני יודע דחייב בגנבה דלא גרע משומר שכר וכיון דאפקי' רחמנא לשואל לחיוביה באונסין אם כן עבדינן ק"ו לחייבו בגנבה אפילו בבעלים ואי אמרינן דיו מפריך קל וחומר עד כאן דבריך: