ואני אומר הא לא קשיא כלל דבסיפא כיון דכולי עלמא ידעי דשלוחו של אדם כמותו ולא כו"ע ידעי דרשת מה אתם בני ברית וכו' אמרי רבנן דלחומרא יש שליחות משום דמאן דחזי סבר דישראל מישראל שקיל רבית שהכותי נעשה שליח לישראל אבל השתא לרבינא כיון דאית ליה לכותי זכיה מדרבנן ליכא למיגזר ואי משום דמדאורייתא לית ליה זכיה כיון שהחכמים תקנו לו זכיה בעלמא והשוו בענין זכיה דין כותי לדין ישראל והפקר ב"ד הפקר הרי אין מעות אלו של ישראל ולא שקיל ישראל מישראל רביתא והוה ליה כההיא דרב גידל (פסחים ז'.) דהמקדש בחמץ משש שעות ולמעלה דאין חוששין לקדושיו אע"פ שמן התורה הוי ממון גמור אלא כיון דרבנן אסרוהו לו בהנאה לאו ממון הוא ואין חוששין לקדושיו אפילו באסור ערוה החמורה וכאן נמי כיון שזכה הכותי בממון זה אם קדש בו ישראל את האשה אינה מקודשת כמו אם קדשה בגזל ובחמס שהרי גזל גמור הוא מדבריהם ומוציאין אותו בדיינים למאן דאית ליה גזלו של כותי אסור כי היכי דאמרינן בגיטין (ס"א.) גבי מציאת חשו"ק דלר"י גזל גמור מדבריהם ומוציאין אותו בדיינין:
תשובות הריב״ש · חלק רע״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.