אשר כתבת כי הרא"ש ז"ל כתב בפ"ק דגיטין (ד: ט.) גבי והוינן בה מאי אינו יכול אילימא חרש וכו' הא דלא מוקים לה באלם דפשיטא דמתקיים בחותמיו אבל פקח ולבסוף נתחרש ס"ד למגזר אטו חרש מעקרו ומשמע דס"ל להרא"ש זיל דאלם אינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ לא מתוך הכתב ולא ברמיזה. ותמהת עליו אמאי אינו יכול כדאיתא בהדיא בפ' מי שאחזו (גיטין עא.) שבודקין אותו לגיטין אע"ג דאסורא דאוריי' דבעינן שישמעו מפיו כל שכן לומר בפני נכתב ונחתם דתקנתא דרבנן היא וניחא השתא דלא מוקמינן לה באלם ולא נצטרך לדחוק התירוץ הנזכר. ובקשת להודיעך דעתי וגם אם דברו בו החדושין אשר אצלנו:
תשובות הריב״ש · חלק ר״מ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.