אשר שאלת להודיעך דעתי במה שאמר אביי בפרק במה מדליקין (שבת כ"ג.) ספק דדבריהם לא בעי ברבה ופירש הרמב"ן והר"ן ז"ל דאפי' מעשר ודאי ברכתו אינה אלא מדבריהם הילכך בדמאי הו"ל ספק דדבריהם ואמרת שהזקיקם לפרש כן שאם הספק שב אל הדמאי אין זה ספיקא דרבנן אלא ספיקא דאורייתא והקשית על דבריהם חדא דודאי אפילו הדמאי עצמו אינו ספק דאורייתא ואינו אסור אלא מדרבנן דלכך שנינו מאכילין את העניים דמאי וכו' ועוד שהלשון בעצמו לא אתי שפיר לפי פירושם ועוד דבפרק אע"פ (כתובות נ"ו:) מוכח דדמאי גופיה קרינן ספק דדבריהם דאמר אביי התם גבי חמרין ודאי דדבריהם עשו רבנן חזוק וכו' ועל כן פירשת דאביי גופיה אית ליה רוב עמי הארץ מעשרין הם כדאיתא הכי בהדיא בפרק האשה שנתארמלה (כתובות כ"ד.) ובפרק הנזקין (גיטין ס"א.) ומטעם זה ס"ל דדיינינן ליה בספיקא דרבנן ורבא פליג עליה וס"ל שאין אומרין כן בכל תקנה שהיא על הספק אלא בדמאי לבד מפני שלא היתה תקנה צריכה כל כך משום דרוב עמי הארץ מעשרין הם ואמרת שדוחק הוא לפרש ההיא דפרק אע"פ דספק דדבריהם שב אל חשש גומלין דומיא דההיא דשבת על דרך פירושם ע"כ דבריך:
תשובות הריב״ש · חלק רכ״א סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.