תשובות הריב״ש · חלק כ״א סימן ג׳

תשובה דע שאין טענת הבעל והאש' ולא מחלוקת רב יהודה ור' אמי אם תטול כפי השומא הראשונ' או כפי השומא של עכשיו שזה דין אחר ולא ירדו לו כלל וכן אם הבעל רוצה לפורעה בכליה והיא שואלת דמים גם זה דין אחר ואינו תלוי במחלוקת ר"י ור"א כי מחלקותם כשהיא שואלת כליה והוא רוצה לסלקה בדמים ונניח שלא פיחתו ולא הותירו לא בשבחא ופחתא ולא ביוקרא וזולא היא שואלת כליה והוא רוצה לסלקה בדמים ונפסקה הלכה כר"י משום שב"א וה"ה שאם פחתו או הוזלו והיא רוצה בכליה ושיפרע לה הבעל הפחת מצד אחר הדין עמה כדעת הריא"ף ז"ל שכבר נדחו דברי הראשונים ז"ל שהיו אומרים שאין הבעל משלם אלא כשאינן עושין מעין מלאכתן דהוי דומיא דמתו מתו לו דקתני מתניתין גבי עבדים כי הריא"ף דחה סברתם מדאמרי' בגמרא גבי ההיא דכהן ששכר פרה מישראל נהי דחייב באונסה בכחשה וביתירות דמים מי מחייב מכלל דלגבי נכסי צאן ברזל מחייב בכחשא וביתירות דמים ולהכי אכלי בתרומה ועוד הביא הרשב"א ז"ל ראי' דהא יתירות דמים לבעל מדקתני מתניתין אם הותירו הותירו לו וכן נמי בההיא דהכניסה לו שני כלים שכן הדין נותן שיהיו באחריותו לפחיתת דמים ולא שתלקה האש' בחסר וביתר וכמ"ש הר"ם ז"ל בזה לפי המנהג ועוד דלהכי מיקרי צאן ברזל לפי שאחריותן עליו לגמרי כדאי' בפ' איזהו נשך (בבא מציעא ע:) ואיתא נמי בבכורות (טז:) אי דלא קביל עליה אונסא וזולא צאן ברזל קרית להו ועוד הביא ראי' מן התוס' דגרסינן התם הכניסה לו עבדים הכניסתן בדמים נוטלתן בדמים ילדים נוטלתן נערים נערים נוטלתן זקנים כלומר אם הכניסתן בשומא בדמים נוטלתן בדמים ובין שהשביחו או שהוסיפו השביחו והוסיפו לבעל ואם לא הכניסתן בדמים אלא סתם נוטלתן כמות שהם אם השביחו השביחו לה ואם הכסיפו הכסיפו לה הנה נתבאר שדברי הראשונים ז"ל נדחו לגמרי לפי דין התלמוד ודברי הריא"ף ז"ל קיימים גם הר"ם ז"ל כן דעתו שהרי הביא למעל' בזה הפרק ההיא דהכניסה לו שני כלים והוקרו וכו' שמזכיר בה שהשבח לבעל וא"כ גם בהוזלו ישלם הבעל כמ"ש הוא ז"ל בסוף הפ' לפי המנהג ולא הביא הר"ם ז"ל הוראות הגאונים ז"ל אלא לומר שנהגו כן ע"פ הוראתם והנושא סתם על דעת המנהג הוא נושא כמו שכתב זה גם כן הריא"ף ז"ל. ומה שאמרת שהר"ם ז"ל לא הביא דין היא אומרת כלי אני נוטלת הדין עמה משום שב"א ואיך לא והלא הביא ההיא דהכניסה לו שני כלים שנוטלת האחד בכתובתה והשני נותנת דמים ונוטלתו משום שב"א ואם כן הרי יש בכלל מאתים מנה והך הויא רבותא טפי שאחרי שנפרעה מכתובת' באחד תתן דמים ותטול השני משום שבח בית אביה כמו שמבואר זה בגמרא דמקשי' על ההיא דהכניסה לו שני כלים מאי קמ"ל דמשום שבח בית אביה דידה הוי הא אמרה רב יהודה חדא זמנא ומפרקי' מהו דתימא הני מילי היכא דמטיא למשקל בכתובתה אבל מיתן דמי ומישקל לא קמ"ל: ומה שנסתפק לך אם דין זה של שב"א יהיה גם כן כשמת הבעל וטענתה עם היתומים או דוקא כשטענתה עם הבעל שגרשה זה אינו צריך לפנים דבכל ענין הוא שמפני מיתת הבעל לא פקעה זכות' בכליה ומתבאר הוא מן הגמ' גבי ההיא אתתא דעיילא ליה לגברא אצטלא דמלתא בכתובה שכיב שקלוה יתמי ופרסוה אמיתנא אמר רבא קניי' מיתנא ומקשי' והא אמר רבא אמר ר"נ הלכה כר"י וכו' הנה מבואר שיכולה היא לומר כלי אני נוטלת אפי' בשמת הבעל אלא דהתם קנייה מיתנא משום דפרסו' עלי' ונאסרה בהנאה ואסורי הנאה מפקיעין מידי שעבוד דומיא דהקדש חמץ ושחרור: ומה שנסתפק לך גם כן אם דין זה של שב"א הוא דוקא בכלים כלשון הגמ' כלי אני נוטלת או אפילו בקרקע גם זה אינו צריך לפנים דאם בכלי' העשויין ליבלות איכא משום שב"א כ"ש בקרקע שהארץ לעולם עומדת ופלוגתא דרב יהודה ור' אמי בכולהו היא ולא בכלים דוקא דהא מייתי בגמ' סייעתא לרבי אמי מעבדי צאן ברזל דתנן במתני' הואיל וחייב באחריותן הרי אלו יאכלו בתרומה ומדתניא עבדי צאן ברזל יוצאי' בשן ועין לאיש ולא לאשה וכן מייתי סייעת' לרב יהודה מדתניא המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אלא אפי' הכניס לה שום משלו אם רצה הבעל למכור לא ימכור מכדי שניהם וכו' והך בין במטלטלין בין בקרקעות היא והכניס לה שום משלו מסתמא אורחא דמילתא בקרקעות היא שהיא הכניסה לו בגדים וכלים או מעות מבית אביה והוא קבל עליו את השום ויחד לה שדה משלו לאיתו סך והוא מאותן שלש שדות שהזכירו בפ' חזקת (בבא בתרא נ.) ואף בזה אע"פ שלא היה מבית אביה כיון שקנאתו ממה שהכניסה לו מבית אביה כשהיא יוצאה נוטלתו משום שב"א וכן פירש זה הר"ם ז"ל אלמא בין במטלטלין בין בקרקעות הוא וכן נדחה שפירש לזו הר"ם במז"ל בקרקעות לפי דעתו שבמטלטלין של צאן ברזל לא היה הבעל מוציא מיד הלקוחות דאפי' שאין הבעל רשאי למכור אם מכר מכור אבל בקרקעות אפילו מכר אינו מכור ואם מרישא דברית' מייתי ראיה לרב יהודה דמשום שאילו רשאי למכור במטלטלין יכולה לומר כלי אני נוטלת אע"ג דאם מכר מכור כל שכן שיש לומר כן בקרקעות שאף אם מכר אינו מכיר וכן תוכל להבין שאין כח שב"א במטלטלין כמו בעבדים ואצ"ל בקרקע שהרי ולד שפחת מלוג ולוד בהמת מלוג לבעל מדין פירות ואם גרשה יכולה ליתן דמים וליטול ולד השפחה משום שב"א ולא כן ולד הבהמה כמ"ש הר"ם ז"ל בפר' זה ומתבאר בפרק האשה שנפלו (כתובות עט:)