ואין צריך לומר לחשש האחר שזרקו קרוב לה ולא הגיע לידה שאין זה בנשאת אלא דוקא להשיאה לכתחלה שאין זה אלא חומרא בעלמא וכדקאמר ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה כל שכן שבשטר כתוב שנפל על בגדיה וזו הרי הוא כמטא גיטא לידה ואע"פ שהעד לא חתם ברצונו אם לא היה כן לא היה חותם על שקר ובאמת שאם נשאת שלא ברצון דייני העיר היה מן הראוי להוכיח הנושא והנשאת וליסרן בעקרבים ובסלוא דלא מבע דמא לפי שעברו והקלו בספק ערוה החמורה אבל אם עשו זה ברצון הדיינים הרי הם נקיים ותהי עונותם על עצמות הדיינים אלא שאפשר להם להתנצל בכתב ששלח להם החכם הה"ר דוד בן שועיב נר"ו שנראה שהיקל להתירה לינשא שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים שהיו נעשים כלם בדרך זה לפי הנראה ואם הדיינים סמכו עליו ולא פנו אל דברי הדין עמהם בזה ומי יאמר להם מה תעשו נאם יצחק ב"ר ששת זלה"ה:
תשובות הריב״ש · חלק ר״ו סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.