תשובות הריב״ש · חלק קע״ט סימן ו׳

ואני אומר שהתנאין שהתנה שמעון עם האשה קיימין ואין ליורש שלה זכות בגוף הבתים כל שיתן לו שמעון דמי מחצית הבתים כפי הסך שקבל מן האשה שהרי יש כאן עדות שלם שעל פי תנאי זה מכר שמעון החצי ההוא לאשה כפי מה שנראה מן הקבלת העדות שקבלו הב"ד שהרי ר' יעקב בן הרון העיד על המכירה עצמה שנעשית עפ"י התנאי ההוא ור' אברהם ב"ר שלמה בן מנדיל העיד שזהרון הנזכרת הודת כן בעת פטירת' בפני ר' יוסף מקאתל ונשתרוג פרגא ובפניו ובפני אחרים והנה זה כהודא' אחר הלואה שמצטרפין לדברי הכל כדאיתא בפ' זה בורר (סנהדרין ל:) וכן כתוב להר"ם ז"ל (פ"ד מהל' עדות) וכ"ש בעדות קרקע כדאיתא התם ואין קריעת הצואה מעלה ומוריד בזה ואף אם היתה נקרעת בחיי האשה וברצונה שהרי מכיון שהודת אינה יכולה לחזור אע"פ שיכולה לחזור במתנתה כדאיתא בפ' מי שמת (בבא בתרא קנא.) וכמ"ש הר"ם ז"ל (פ"ט מהל' זכיה ומתנה) וז"ל שכיב מרע שהודה שיש לפלוני אצלו כך וכך חוב תנוהו לו או שאמר כלי פלוני הוא פקדון בידי לפלו' תנוהו לו חצר פלוני' של פלו' היא חוב שיש לי ביד פלוני אינו שלי של פלוני הוא בכל אלו הדברים וכיוצא בהן הודאתו הודאה אפי' הודה הגר לבנו שאין הורתו בקדושה דבריו קיימין אפי' הודה שכיב מרע לכותי נותנין לו עכ"ל. ומבואר שם בפ' מי שמת ופירש הרב אבן מאגש ז"ל וכן הרמ"ה ז"ל שהודאתו כהודאת בריא ואם עמד אינו חוזר שאין זה מתנה ואינו צריך לומר אתם עדי שאין אדם משטה בשעת מיתה שהוא מבואר בפ' גט פשוט (בבא בתרא קעה.) כדאמרי' התם בעי רבא שכ"מ שהוד' צריך לומר אתם עדי או לא צריך לומר כתובו או לא בתר דבעיא הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו. וכ"כ הרשב"א ז"ל דשכיב מרע שהודה הרי הוא כהודא' בריא שאין יכול לחזור בו מכיון שהודה וכ"כ הרי"ט אלשבילי ז"ל בחדושיו בפ' מי שמת בעובדא דאיסור גיורא וכן ר"י בעל התוס' ז"ל וכן הסכמת כל האחרוני' ז"ל בלי חולק. ואין צריך לומ' בנדון זה שהאשה עמדה בהודאתה וקריעת הצואה אחר מותה אינה כלום אפי' במתנתה בין שקרעה היורש או מי שירצה ולכן כל שיתן שמעון ליורש דמי חצי הבתי' כפי הסך שקנה אותם אין ליורש זכות ודין ודברים בגוף חצי הבתים. ומה שטען היורש בסדור שאלתו שהאלמנה זכתה קודם לכן בבתים בפני טובי הקהל בפרעון כתובתה וברצון אם הנעדר אותה זכיה אינה כלום כל שלא הגבו לה בית דין הבתים כהלכה שהרי אם הנעדר אינה יורשת בנה ואין רצונה בזה מעלה ומוריד כיון שלא היתה שליח בית דין ולא שליח השופט אז והאלמנה עצמה אף אם היא יכולה למכור לאחרים לפרעון כתובתה אינה יכולה למכור לעצמה ואפילו הכריזה כמו"ש הרמב"ם ז"ל (בפרק י"ז מהלכות אישות) שהרי בכל מכר צריך מוכר וקונה והיא אי אפשר לה להיות מוכרת וקונה יחד וכן כתב הרשב"א ז"ל וברור הוא ואין היורש הזה יורש הנעדר שיטעון מחמת ירושתו גוף הבתים לא כלן ולא קצתן ואינו אלא יורש האשה והיא לא היתה לה בבתים זולתי שעבוד כתובתה וכבר נתקבלה כתובתה בפני השופע ולא נשאר לה אלא חצי הבתים בעד קנייתה משמעון כפי התנאין שמכרו לה כמו שהעידו העדים כמו שכתוב בשטר קבלת העדיות כנזכר למעלה זהו מה שנראה לי בשאלתך וחתמתי שמי יצחק ב"ר רבי ששת זלה"ה: