תשובות הריב״ש · חלק קס״ה סימן ג׳

תשובה מה שאמרת בענין מה שממלאין העופות בשר ובצים ותבלין שהר"ם ז"ל אוסר לקדרה אף אם הבשר ההוא מבושל או מלוח ומוכשר לקדרה ושהרשב"א ז"ל מתיר אפילו לקדרה אמת הוא ומחלקותם תלוי בהא דגרסינן בפרק כיצד צולין (פסחים עד.) אמר רבא האי מולייתא שריא אמר ליה אביי והא קא בלעה אמר ליה כבולעו כך פולטו נימא מסייע ליה לרבא נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו מאי טעמא לאו משום כבולעו כך פולטו לא שאני התם דאיכא בית השחיטה דמחלחל ר"ל כשהפסח נתלה בתנור ופי בית השחיטה למטה הדם יוצא דרך חלל הצואר ושותת דרך בית השחיטה ועוד האריכו שם לישא וליתן בזה ומסקנא והלכתא מולייתא שריא ואפילו פומא לעיל והרי"ף ז"ל הביא זה בהלכות (פרק גיד הנשה) וכתבו דוקא לצלי כעין הפסח שהוא צלי אבל בקדרה לא ע"כ ודעת הרמב"ם ז"ל שמה שכ' בהלכות אבל בקדרה לא הוא אע"פ שהוא מלוח ומוכשר לקדרה דאי לא פשיטא דכל בשר שלא הוכשר כדינו אסור בקדרה ואוסר תערובתו כי הוא סובר שאין הבשר יוצא כל דמו ע"י מליחה [לצלי] ולזה הצריך אחר מליחה כשמשים אותה בקדרה שתהיה הקדרה רותחת כדי שיתלבן הבשר מיד ולא יצא דם כי כן כתב בפרק זה בפסקא המתחיל בה אין הבשר יוצא וכו' ולזה כשחללן מלא אין המים רותחין נכנס לתוכן יפה ולזה אפי' בשר המוליאתא מבושל אסור לפי שהמוליאתא בולעת מן הדם שפולטין העופות ונאסר הכל דבקדרה אין לומר כבולעו כך פולטו אבל כל האחרונים ז"ל חולקים בזה ומפרשים כל אותה סוגיא בבשר שלא נמלח כדינו לקדרה שלא היה דרכן למלוח כן לא בצלי ולא לטפול בבצק אבל במלוח ומוכשר לקדרה בכל ענין מותר שאינו פולט דם אחר כן וכן דעת רש"י והראב"ד ז"ל בהשגות והרב רבי משה הכהן בהגהותיו והרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל ומורי הר"ן ז"ל. וכן נהגו התר בכל המקומות. גם מה שהצריך להשליך הבשר אחר מליחה מיד במים רותחין כתב הראב"ד ז"ל בהשגות א"א זה לא שמענו ולא ראינו מימינו וכל האדמימות שיצא ממנו אחר המליחה אינו אלא חמר בשר והמחמיר עליו יותר מכן עליו להביא ראיה ע"כ. וזה דעת כל האחרונים ז"ל וכן החמיר הרמב"ם ז"ל להצריך מליחה כמו לקדרה אלא שלקדרה צריך שיעמוד במלחו כדי הלוך מיל ולצלי אינו צריך אלא מולחו וצולהו מיד ויצא לו זה ממ"ש במנחות פרק הקומץ רבה (מנחות כא.) גבי קדשים שאין צריך שיתן בו המלח טעם הרבה כיצד הוא עושה מביא את האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו אמר אביי וכן לצלי פירוש שצריך למלוח אבל צולהו מיד אבל האחרוני' ז"ל כתבו דלצלי לא בעינן מליחה כלל מדגרסינן בפרק הזרוע (חולין קלג.) חוטין שבלחי אסורין וכל כהן שאינו יודע ליטלן אין נותנין לו מתנות ולא היא אי בטויא מידב דייב אי לקדרה אדמחתך להו ומלח להו שפיר דמי ומדלא הזכירו בטויא מליחה כלל ש"מ דלצלי לא בעינן מליחה וההיא דפ' הקומץ גורסין בה וכן לקדרה ר"ל שאינו צריך מלח הרבה ואף לאות' גירסא דוכן לצלי יש מפרשים דה"ק אם רצה למלחו ולצלותו עם מלחו רשאי משא"כ לקדרה שצריך שהייה והדחה מפני המלח שבלע הדם והרא"ה ז"ל פי' התם דה"ק וכן למתנות כהנים שזיכתה להם תורה מן הקרבן צריכות מלח שאף הן בכלל על כל קרבנך תקריב מלח ולא משום דם קאמר ומשום הכי אמר אביי וכן לצלי דאלו לקדרה בלאו הכי בעי מליחה משום דם אבל בחולין לצלי לא בעי מליחה. ואפי' לאכול בשר חי בהדחה בלא מליחה התירו האחרונים ז"ל מדאמרינן בפ"ק דחולין (טו:) השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא דהיינו בשר חי ואי הוה בעי מליחה היכי שרי בשבת הרי אסור למלוח כדאמרינן בפרק כלל גדול (שבת עה:) האי מאן דמלח בשרא חייב משום מעבד ואע"ג דאמרינן התם וה"מ דקא בעי ליה לאורחא שהיא מליחה גדולה היינו לענין חיוב חטאת אבל בלא מליחה איכא אסורא שהמלח מכשיר האוכל ומתקנו כדאמרינן בפרק שמונה שרצים (קח:) גבי פוגלא וכ"ש שמתקן בשר חי אין צ"ל אם היה אסור בלא מליחה דאיכא תקון טפי דמשוי ליה אוכלא אלא ודאי בלא מליחה קאמרינן דדם האברים כל שלא פירש שרי וכ"כ רב אחא משבחא ז"ל בשאלתא דויקרא וכ"כ הראב"ד ז"ל בהשגות וכן דעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל זולתי בשובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה משום דנבלע דם באברים והוי כמאן דאיתיה לאסורא בעיניה וכן בחוטים שבלחי כדאיתא בפרק כל הבשר (חולין קיג.) הא בעלמא שרי שלא כדברי הרמב"ן ז"ל שצריך לאכול בשר חי מליחה והדחה כמו לקדרה: