תשובתך לפי סברת הגמרא הוא בהפך שהרי במי שאין ראוי ליורשו שמועיל לשון מתנה ולא לשון ירושה נשאו ונתנו בגמרא אם לשון מתנה בשדה אחת מועיל אפילו לשדה אחר הניתן בלשון ירושה ולא אמרו כיון שאם היה הא' לבדו בלשון ירושה ואין כאן אחר לא היה מועיל כ"ש כשיש שם אחר בלשון מתנה שאינו מועיל שהרי גלה דעתו שבאחר לא למתנה נתכוון וא"כ בראוי ליורשו שאם לא היה כאן אלא לשון מתנה אנו אומרים שהוא ירושה איך נאמר שאם יש אחר בלשון ירושה יחזיר האחר למתנה ואדרבה י"ל כ"ש כיון שהוא ראוי ליורשו והזכיר לשון ירושה בקצת שגם הקצת שהוא בלשון מתנה הוא ירושה וכבר כתבתי שאין הולכין אחר כונתו ואף הרמב"ם ז"ל כל שלא באר בלשון ההוא ממש שהזכיר הרמב"ם ז"ל. ומה שאמרת שהוא הפסיק הבן מירושתו באותן הספרים שנתן לו בירושה זה היה כדי שלא יוכל הבן לתבוע בחלק הבנו' אבל בחלק שלו שלא יהיה דינו כדין ירושה לזה לא נתכוון אף כי אין הולכין אחר כונתו ואף כי הלשון ההוא לא ראיתי בצואה וכבר כתבתי לך טענות בטעם תשובתי:
תשובות הריב״ש · חלק ק״ס סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.