תשובות הריב״ש · חלק ט״ז סימן ד׳

ומכל מקום מי שיבשל לצורך היום יכול להרבות בקדרה אחת לצורך מחר כיון שצריך הקצת לבו ביום מפני שהתבשיל יפה כשיש בשר הרבה בקדרה דומיא דמאי דאמר ר"ש ב"א (ביצה יז.) אף ממלאה אשה את התנור פת מפני שהפת נאפה יפה בשעה שהתנור מלא ואיפסיקא הלכתא כר"ש בן אלעזר כמש"כ בהלכות וכ"כ הר"ם ז"ל (בפ"א) אבל אם א"צ ליום כלל שכבר סעד כל צרכו אסור לשחוט ולאפות ולבשל לצורך מחר אם לא כשיאכל מן התבשיל מעט או יתן מעט לתינוק שלא התירו זה אלא בבהמה מסוכנת משום הפסד ממונו כל שיש שהות ביום לאכול כזית מבית טביחתה ובזה התירו כל שיש שהות ביום לאכול אע"ג שאינו אוכל כיון שאין צריך אין חלוק בין אוכל לאינו אוכל אבל בבהמה בריאה ודאי אסור והיינו דבההיא דהאופה מי"ט לחול אצטריכינן לטעמא דהואיל ואי אקלעי ליה אורחים ואם היה מותר כשיאכל ממנה מעט מה צריך לומר הואיל ואי אקלעי ליה אורחין יאמרו הואיל ואם רצה לאכול מעט או ליתן מעט לתינוק אלא שאין מתירין הערמה כזו וכ"כ הרב בעל העיטור ז"ל דדוקא קודם אכילה יכול להרבות בבשול אע"פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת אבל לאחר אכילה אינו יכול לבשל ולומר אוכל ממנו כזית דאין לך הערמה גדולה מזו וכן בהאופה מי"ט לחול פי' רש"י ז"ל לאחר שאכל אפה ואמרינן בפ"ב דביצה (יז:) דהערמה אחמירו בה רבנן טפי ממזיד דאם עבר ואפה ובשל מי"ט לשבת בלא עירוב ע"י הערמה לכ"ע נאסר עליו מה שאפה ובשל ואלו במזיד בלא הערמה הויא בגמרא בעיא ולא איפשיטא ודעת הר"ם ז"ל דכיון דאסורא דרבנן הוא אזלינן לקולא ולא קנסינן ליה לאסור עליו התבשיל שבשל מי"ט לשבת באיסור במזיד בלא ערוב אבל ע"י הערמ' קנסו לאסור עליו התבשיל והטעם שאם נתיר למערים נמצאו הכל מערימין וישתכח שם ערובי תבשילין אבל המזיד אינו מצוי ואם עבר היום לא יעבור פעם אחרת כמו שבאר זה הר"ם ז"ל (בפ"ו) וכן יש לומר באופה מי"ט ראשון לי"ט שני או לחול דאיסורא דרבנן הוא כיון דקי"ל כרבה דאינו לוקה דאמרינן הואיל אבל הרי"ף ז"ל פסק לאסור במזיד כמו במערים והאחרונים ז"ל הכריעו להתיר כדברי הרמב"ם ז"ל: