תשובות הריב״ש · חלק ק״נ סימן ב׳

תשובה כשהכניסה לו כספים הרי יכול להתעסק בהן ולעשות בהן כל חפצו כיון שהם נכסי צאן ברזל כמו שמבואר בפ' מציאת האשה (כתובות סו:) ולר"ם ז"ל בפכ"ב ולזה אמרו שם במשנה שהחתן מוסיף לה בכתובה השליש ואם הכניסה לו מטלטלין פוחת לה בכתובתה בקבלת אחריותן החומש מכדי שווין ואמרו בירושלמי הטעם שמו חכמים דעתו של איש שרוצה לישא וליתן בכספים ולהוסיף שליש ושמו דעתה של אשה שרוצה לבלות כליה ולפחות חומש ר"ל שהאשה כשמכנסת כספים דעתה שישא ויתן וירויח בהן והלכך ניחא ליה לבעל להוסיף שליש אבל כשמכנסת לו כלים בשומא דעתה להשתמש בהם לעולם ולא ימכרם הבעל והלכך ניחא לה לפחות חומש משום שהן פוחתין בתשמישה ואמרו שם אר"י הדא אמרה אין אדם רשאי למכו' כלי אשתו והרי"ף ז"ל הביא זה הירוש' בהלכות פ' מציאת האשה ודעת הרמב"ם ז"ל שאין אדם רשאי ר"ל לכתחלה אבל אם מכרן מכורין אבל בקרקעות המכר בטל מיד ומבואר בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות ס"ו:) ודעת הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל דאפי' במטלטלין אם מכרן אינן מכורין משום שבח בית אביה שיכולה לומר בעת גביית הכתובה כלי אני נוטלת כמו בקרקעות דקיי"ל כרב יהודה דס"ל הכי ודעת הראב"ד ז"ל דאפי' בקרקעות אם מכרן הבעל מכורין עד שתבא לגבות כתובתה והעיקר הוא כדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל שהמכר בטל מיד כדי שלא תהא צריכה לחזור אחר בתי דינין בשעת גביית כתובה כרשב"ג דס"ל הכי בירושלמי פ' אלמנה לכהן גדול ואמרו בפרק מציאת האשה (כתובות סז.) בשמים של ערביא הרי הן ככספים ופירש רש"י ז"ל היא סחורתן ואשה שהכניסה לבעלה שום מהן הרי הוא ככספים להוסיף שליש עכ"ל. וה"ה לכל מיני סחורה שמוסיף שליש ונושא ונותן בהם וכל זה איננו בנכסי מלוג אלא נפלו לה כספים ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות והר"ם ז"ל לא הביא דינין אלו של תוספת שליש ופחת חומש אלא הניח הכל למנהג המדינה שכך כתב (בפ' כ"ג) מנהגות רבות יש בנדוניא יש מקומות שנהגו וכו' לפי שפסק כרשב"ג דאמר במתניתן הכל כמנהג המדינה משום דכל מקום ששנה במשנתנו הלכה כמותו וכן שאפשר שתנא קמא מודה לו ומ"מ בעיר חדשה שאין בה מנהג הולכין אחר דין השנוי במשנה וא"כ בהכניסה כספים ומיני סחורה הרי יכול הבעל לישא וליתן בהם כרצונו משא"כ בנכסי מלוג וכן בהכניסה כלים אף אם אינו יכול למכרן אם מכרן מכורין לדעת הר"ם ז"ל ולדעת הראב"ד ז"ל גם בקרקעות מכורין עד שעת גוביינא משא"כ בנכסי מלוג. גם בפירות הקרקעות יש חלוק דבנכסי מלוג אמרי' התם (כתובו' עט:) דפירא תקינו ליה רבנן ולא פירא דפירא ובנכסי צ"ב הכל שלו וכ"א בפ' אלמנה לכ"ג (יבמות סו:) דלכולי עלמא בנכסי צאן ברזל כשבאה לגבותן צריכה גוביינא בב"ד משא"כ בנכסי מלוג וכן אמרו שם דעבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה אם בעל כהן ועבדי נכסי מלוג לא ויפה כחו של בעל שאם לא ירצה לקבל אחריות ולהניח אותן נכסים ברשותה בדין נכסי מלוג אין מי שיכוף אותו לקבל אחריותן עליו ואם יראה שיש לו תועלת שהנכסים עתידין להשביח כגון גדיים שיעשו תיישים וכן דקלא ואלים ארעא ומסקא שירטון אז יקבלם כמו ששוין עכשיו ושבח שלו: