תשובות הריב״ש · חלק קל״ב סימן ב׳

תשובה מבואר הוא במשנה בפ"ק דבבא בתרא (ז:) כמה יהא בעיר ויהיה כאנשי העיר י"ב חדש ואם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד ונראה מן הגמרא דאפילו לא בא להשתקע אלא לגור שם הרי הוא כאנשי העיר כל שדר שם י"ב חדש דהא בגמרא רמינן על מתניתין מההיא דהחמרת והגמלת העוברת ממקום למקום וכו' דמשמע מינה דבשלשים יום הוי כאנשי העיר ושניא הא ליתובי מתא הא לבני מתא דבשלשים יום הוי בכלל יושבי העיר דכתיב בעיר הנדחת אבל להיות כבני העיר להתחייב בכל עניני העיר בעינן י"ב חדש דאלמא אע"פ שעובר ממקום למקום כל ששהה שם י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר וכן נראה מההיא דתניא (ב"ב ח.) המודר הנאה מבני העיר ובא אדם ונשתהה שם וכו' אבל כשלא שהה שם י"ב חדש אפי' בא שם להשתקע אינו כאנשי העיר דדילמא לא מיתדר ליה אלא א"כ קנה בה בית דירה דאז גלה דעתו שרצונו להשתקע שם על כל פנים כיון שדר שם ואם לא דר שם אינו כאנשי העיר מיד לכל דבר אלא שמחייבין אותו לאותן דברים המוזכרים בתוספתא גם בגמרא מזכיר דברים דלא בעינן בהו י"ב חדש דכי תנן מתני' לפסי העיר תנן ופירשו המפרשים ז"ל שהמסין והתשחורות הרי הן כפסי העיר לפי שהן לשמירתם גם כתבו קצת מפרשים ז"ל דכל ששכר בית דירה לי"ב חדש הרי הוא כאלו קנה שם כמו שכתבת אתה ולכן זה היהודי אם הקהל פורעים למלך דבר ידוע בכל שנה ושנה בדרך כלל חייב הוא לפרוע עמהם אף בכסף גולגולתם אחר שדר שם י"ב חדש אלא אם כן מסלק המלך חלק זה ממה שהטיל על הקהל ומקבלו להם בחשבון וכן אם הקהל פורעין בדרך פרטי שגבאי המלך שואל לכל יחיד ומניח לזה מפני החק אין לקהל שום דין עליו בעד כסף גולגולתא דהא לא אצלוה בני מתא אלא סייעתא דשמיא הוא כדאיתא בפ' חזקת (בבא בתרא נה.) וכן בהלכות. אבל עדיין יש לקהל דין עליו בעד שאר הוצאותיהם שאין פטור המלך מועיל לו כלום בהן מן הדין וכל שכן בזה שעושה סחורותיו וקונה ומוכר בעיר שבני העיר יכולין לעכב עליו דקא פסיק לחיותייהו אלא אם כן פורע מס עמהם כמו שמבואר בפ' לא יחפור (בבא בתרא כא:) וכתוב לר"ם ז"ל (פ"ו מהל' שכנים) והרשב"א ז"ל בתשובה. ומה שכתבתי הוא מן הדין אף לא היה בקהל הסכמה בזה אין צריך לומר כשיש הסכמה בקהל שהבא לדור בקהל על דעת הסכמותיהם הוא בא ומתחייב בהם וכל שכן שהיא הסכמה ראויה מן הדין כדי שלא ילך כל אחד אצל מלכות לפטרו מן המס ויעמיס חיובו על האחרים ושנינו בתוספתא דבבא מציעא (פרק אחרון) רשאין בני העיר לומר כל מי שיראה אצל פלוני יהא נותן כך וכך וכל מי שיראה אצל מלכות יהא נותן כך וכך ולכן יכולין הקהל לכופו לפרוע חלקו המגיעו כפי הנזכר למעלה ואם בכח יגבר ושם בשר זרועו אם כח ביד הקהל לנדותו ולהתרחק ממנו כמאן דלא ציית דינא והמלך לא יחוש בזה הרשות בידם מן הדין זהו מה שנראה לי בשאלותיך וחתמתי שמי יום ו' מ"ד לספירה דורש שלומך יצחק ב"ר ששת זלה"ה: