תשובות הריב״ש · חלק קכ״ד סימן ב׳

תשובה דבר פשוט הוא זה ואין צריך לפנים ולמה לא יקברו הכהן בתוך מתי ישראל אם מפני הטומאה הא קי"ל כרבי יוחנן דאמר במסכת נדה (ס"א:) מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת [אדם] נעשה חפשי מן המצות ואין אנו מוזהרין עליו מלקוברו בתכריכי כלאים ודלא כרב אמי דאסר לקברו בכלאי' כמו שאנו מוזהרין על הקטנים מדכתיב לא תאכלו' קרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים כדאיתא התם ועוד שהוא עצמו טמא טומאה חמורה שאין למעלה הימנה שהנוגע בו אב הטומאה ואי אפשר בו להוסיף טומאה על טומאתו ובכיוצא בזה אף החיים הקרובים מותרין להטמא לאחר עמו כל שאינו מוסיף טומאה על טומאתו שזהו כשפי' דאז מוסיף טומאה כשנוגע במת אחר משום טומאה בחבורין. ואם מפני מעלת הכהונה שיהיו להם קברות מיוחדים זה לא שמענו אלא שאין קוברין רשע אצל צדיק כמ"ש בפרק נגמר הדין (סנהדרין מז.) בהרוגי ב"ד שאין קוברין אותן בקברות אבותיהם אלא שתי קברות מתקינין להם אחת לנסקלין ולנשרפין ואחת לנהרגין ולנחנקין ואמרינן בגמרא וכל כך למה לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק ואמר רבי חמא ב"ח מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק שנאמר ויהי הם קוברים איש וכו' וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל וכתב הרמב"ן ז"ל שכמו כן צדיק וכשר בינוני אין קוברין אותו אצל חסיד מופלג דאמרי' (מו"ק כהי) כי נח נפשיה דרב הונא ואסקוה לארץ ישראל אמרי היכא נינחיה נינחי' גבי רבי חייא דרב הונא ריבץ תורה בישראל ור"ח ריבץ תורה בישראל ובההוא צורבא מרבנן (שם יז.) אמרי עיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערתא דדייני וקבלוהו דעבד כרבי אלעאי וכו' ולכן איני רואה שיהיה שום טעם להצריך לקבור כהן על הגבול אם לא מחמת הכהנים הקוברים שלא יטמאו אחר שפי' מלקברו ומה שהעיד רבך נר"ו תא חזי מאן גברא רבא מסהיד עלה וכן אני מעיד שכך היה מעשה: