עוד שאלת זה לשונך בזמן מורי החכם רבי יוסף בן מניר ז"ל נחלק עם אנשי דורו באשה אלמנ' שאמר עליה איש אחד שנתקדש' לו והוציא קול שיש עדים בדבר שקדשה אלא שיצאו מן העיר לא הרחיקו יותר ממהלך שני ימים ועתידין הן לחזור והיא מכחשת אותו שלא נתקדשה והמקדש אומר יבאו עדים ויעידו מי חיישינן דעבידי אינשי דמקדשי בצנעה וכ"ש כשהיא אלמנה שאינה רגילה לעשות הארוסין בפרסום מי אמרי' דההיא דקדשתיך והיא אומרת לא קדשתני ומסיק התלמוד (קדושין סה.) כגון שטוען ואומר קדשתיך בפני עדים והלכו להם למדינת הים ההיא בטוען הלכו למד"ה שר"ל מקום רחוק ואינו מייחד עדיו שיהיו ניכרים אבל אם ייחד עדיו והם ניכרים להם לא ליחוש עד דיחקרו מלין הב"ד בזה ואין לחוש משום קדושי אחותה או אם בא אחר וקדשה קדושי ודאי דמה לנו להשבית הקול כיון שהב"ד עוסקין באותו ענין ומההיא דאמרינן (שם יב:) עדים בצד אסתן ותאסר אין שום הוכחה כאן דההיא ר"ל שיש כאן אומר שקול יוצא שם שיש עדים בדבר ולהכי משני עדים בצד אסתן ותאסר הא אם יודעין בברור או טוענין בברור שיש עדים סמוכין לכאן שאין לנו לזלזל בדבר עד יבא ויורה צדק לנו עכ"ל:
תשובות הריב״ש · חלק קכ״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.