ובתשובה אחרת כתב על הענין הנז' וז"ל מה שנ"ל בענין זה הוא שלא ישבע בעל השטר אלא אחר שיביא לו הממון ואם טען שאין לו ראוי להשביעו קודם לפי שכיון שאין לנו להשביע את בעל השטר אלא אחר שיבא הלה את הממון א"כ תחלת מה שיש לנו לחייב את הנתבע הוא שיביא הממון ואח"כ לבא לחייב את התובע שישבע ואם אין בידו להביא הממון שהוא תחלת מה שאנו מחייבין אותו הנה מן הדין הוא לחייב אותו שישבע תיכף שזה הוא תמורת הממון ולא נמתין עד שישבע התובע ומה שאמר עדיין איני חייב לישבע שאין לי אין בדבריו ממש לפי שממון בחזקת קיים הוא אצלנו מכח השטר שבידו דלא מרעינן ליה לשטרא בשום טענה הלא תראה שאפילו השבועה שהוא חייב בה אין אנחנו מחייבין אותו בה אלא אחר שיאמר לו אשתבע לי וכל עוד שאין הלוה תובע אותו שישבע לו אין אנו מחייבין את המלוה לישבע אלא אומרין לו לאו כל כמינך. הא קמן שהשטר אצלנו קיים על חזקתו ושהממון אצלנו בחזקת וא"כ מן הראוי שישבע הלוה שבוע' שאין לו קודם שישביע את המלוה על השטר מהשתי טענות שזכרנו וכך הדין.
תשובות הר״י מיגאש · חלק ס״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R. Yosef Ibn Migash Responsa, Warsaw, 1870
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הר״י מיגאש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.