תשובות הר״י מיגאש · חלק מ״ז סימן א׳

וששאלת הא דאמרי' אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת דאוקימנא ה"מ לדבר תורה אבל מילי דעלמא לא אלמא אסור לדבר בפני המת וקשיא לך הא דאמרינן וכבוד עשו לו במותו שהושיבו ישיבה על קברו. הכין חזינא דהא דאמרינן שהושיבו ישיבה על קברו ה"מ בחכם שהיתה לו ישיבה בחייו ומתכוונין עכשיו בני ישיבתו לכבדו ולישב לפניו כדרך שהיו יושבים לפניו בחייו ולומר שמועות מפיו מדברי תורה שלמדו ממנו דכיון שהדבר ידוע שכבוד גדול יש לו בכך אין בזה משום לועג לרש תרף עושהו וההיא דאמרינן אין אומרים לפני המת אלא דבריו של מת ואוקימנא בד"ת דש"מ דאסור לדבר בפני המת בד"ת וכן הא דתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס"ת בזרועו ויקרא ויתפלל. במת שלא היה חכם ובעל ישיבה עסקינן. א"נ כשהיה חכם אלא שאותם העוסקי' בד"ת בפניו אינם מתכוונים לעשות לו כבוד אלא לעסוק בד"ת להנאת עצמן הוא שמתכוונים. א"נ איכא לאוקמה באחד או ב' שמתעסקים בפניו שהכבוד אינו אלא בהושבת ישיבה על קברו דמשמע ישיבה ישיבת ת"ח מרובים אבל אחד או שנים אין קורין להם ישיבה ואין בעסיקתן בד"ת בפניו דרך כבוד אלא בזיון הוא לו דכיון דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות נמצא האוחז תפילין בפני המת והמתעסק בפניו בד"ת שהוא מצוה כאלו לועג על המת שמתראה שהוא חייב במצות והמת אינו חייב במצות דנעשה רש מהם ועובר משום לועג לרש חרף עושהו. וע"כ בלשונו ז"ל.