תשובות הר״י מיגאש · חלק כ״ד סימן ה׳

ונחזור לעיקר שמעתין ואי בעית אימא לעולם לא תיפשוט. כלומר ואית לי למימר דהתירו לו לרדותו קודם שיבא לידי חיוב חטאת ולא קשיא כאן בשוגג כאן במזיד בשוגג לא קנסוה רבנן משום דדחו ליה לאיסור' דידהו מקמיה דניתי לידי חיובא דאורייתא במזיד קנסו' רבנן דרשע הוא לא עבדינן ליה תקנתא כו'. הא דאמרי' היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ מהו להחזירה לאותה חצר אמר ליה מותר לחצר אחרת מאי אמר ליה אסו'. לאו איסורא דאית ביה חיובא דאורייתא אלא איסורא דרבנן הוא דאית ביה דהא קי"ל מרשות היחיד לרשות היחיד ורה"ר באמצע רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרין והלכתא כרבנן דקי"ל הלכתא כר' עקיבא מחברו ולא מחבריו. ועוד אי נמי הניחה ברה"ר עצמה לית בה חיובא דאורייתא דהא עיקר ההוצאה בשוגג הוא וא"ת מ"מ חיוב חטאת אית בה הא תנן כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה והאי כיון דאידכר מקמי דלינחא דליכא למימר אסור ומותר אלא למאן דאידכר לאו בר חטאת הוא. וההיא דאמרינן לעיל משחשכה דאי לא שרית ליה אתי לידי חיוב חטאת לאו אמאן דשדי ליה במזיד קאמר אלא ה"ק משחשכה דאי לא שרית ליה לאהדורה איכא למיחש דלמא בתר דאדכר לאהדורה משתלי ושדי ליה והוה ליה תחלתו וסופו שגגה ומחיי' חטאת א"נ איכא למימר דה"ק משחשכה דאי לא שרית אתי לידי מעשה שיש בעיקר איסורו חיוב חטאת היא עקירה מרשות היחיד בשבת והנחה ברה"ר והא דמיא לההיא דאמרי' לעיל פטור דאתי בהו לידי חיוב קחשיב שהוא גופא לאו בר חייב חטאת הוא שהרי לא הניח אלא המעשה שעשה הוא שראוי להיות בו חיוב חטאת מפני שעקר מרשות והוציא לרשות ואלו הניח היה בא לידי חיוב חטאת. תדע דכד דייקת לה למילתא משכחת לה דהאי דעבדינן תקנתא לשוגג ודחי' איסור' דרבנן לאו למיחש עליה דלא ליתי לידי חטאת הוא דהא ליכא למימר דמשום דחיישי על ממוניה קא שרי איסורא דרבנן אלא על המעשה גופיה הוא דעבדינן האי תקנת' דלא ליתעבי' מעשה שהוא אסור מן התור' ויש אסור חיוב חטאת אם יהיה על דרך שמתחייב בו חטאת שאעפ"י שאין בה הבאת חטאת מ"מ המעשה עצמו האסור הרי נעשה ומ"ה דחי איסורא דרבנן כי היכי דלא ליתי לידי האי מעשה שאיסורו מן התורה. א"ר אלעא א"ר יוחנן היה טעון אוכלין ומשקין כו'. פי' היה טעון אוכלין ומשקין והיה בדעתו להוציאן לחוץ ולהניחן לאלתר ואח"כ נכנס ויצא ונכנס ויצא וחזר והניחן בפנים או בחוץ אם הניחן בפנים אינו חייב עד שיעמוד בחוץ קודם שיניחם בפנים ואם הניתן בחוץ אינו חייב עד שיעמוד בפנים קודם שיניחם בחוץ כדי שתהא עמו עקירה אחרת מלבד עקירה ראשונה לפי שלא עקר משעה ראשונה אלא ע"מ שיניח בחוץ לאלתר אבל לצאת ולבא ולצאת ולבא ולהניחן בחוץ או בפנים לא עקר הלכך לא מחייב לפי שלא היתה עקיר' משע' ראשונה לכך. ולפום הכין אקשינן מאי קמ"ל ר"י לפי שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך כו' אסקופה משמע שתי רשויות כו' ואקשינן ואע"ג דלית לה לחי והאמר כו' רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח שהוא חוץ לדלת והלחי לפני' מן הדלת הוא עשוי וכיון שהדלת מפסקת צריך לחי אחר להתירו. פי' תוך הפתח שהוא חוץ לדלת והלחי לפנים מן הדלת הוא עשוי וכיון שהדלת מפסקת בין תוך הפתח ובין הלחי הפנימי צריך תוך פתח לחי אחר להתירו ולא תהא אסקופה זו בתוך הפתח ותהא צריכה לחי אחר להתירו וכ"ת דלית בזו האסקופה ד' על ד' ולפיכך צריכה לחי אחר להתירה והאמר רב חנין בר רבא אמר רב תוך הפתח אע"פ שאין עליו ד' על ד' צריך לחי אחר להתירו והא מילתא אוקמה רבא בעירובין בפ"ק בסמוך לכרמלית ואמרינן אבל ברה"ר יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ומהדרי' מצא מין את מינו ונעור כלומר אלו היה סמוך לרה"ר כיון דאית ביה ד' על ד' וא"א נמי שיתערב עם רה"ר לא היה צריך לחי אחר להתירו אבל אם היה סמוך לכרמלית אע"פ שאין בו ד' על ד' הרי נתערב עם הכרמלית וה"ל הכל ככרמלית ומ"ה צריך לחי אחר כי היכי דלא ליתערב עם הכרמלית ופרקינן א"ר יהודה אמר רב הא באסקופת מבוי עסקינן כו' פי' בידוע שכל הפתחים של בתים אין רחבן ברחב הבתים לפי שדרכן להיות כותל מכאן וכותל מכאן והפתח באמצע וזו היא צורתה והאסקופא שלפני הפתח לא היא רחבה כרחב הבית אלא היא כרחב הפתח בלבד וזו היא צורת' וסלקא דעתין מעיקרא שאינה רחבה מתערבת עם הבית דבאסקופת בית עסקינן ברחב הבית ואינה דומיא דתוך הפתח ומש"ה אקשינן והא תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו ואמאי אין צריכה אסקופה זו לחי אחר להתירה והא דומיא דתוך הפתח היא ופרקינן הכא באסקופת מבוי עסקי' שרחב האסקופ' כרוחב כל המבוי ואין דבר מפסיק בין האסקופה ובין המבוי ופי' זה מסתייע מדאמרינן בעירובין איבעיא להו מהו להשתמש תחת הקורה רב ורבי חייא ור' יוחנן אמרי מותר שמואל ור"ל ור"ש ברבי אמרי אסור והלכתא כרב דאמר מותר ואמרינן הכל מודים בבין הלחיים שאסו' כלומר עד שיהא לו לחי אחר וההפרש שבין בין הלחיים ובין תחת הקורה כי תחת הקורה אין שם לחי מכאן ולא לחי מכאן דאלו הוה לחי מכאן ולחי מכאן לא איצטרכינן לקורה וכיון שהכותל כלו שתחת הקורה ושלפנים מן הקורה אחד הוא ואין דבר מפסיק ביניהם ה"ל תחת הקורה כלפנים אבל בין הלחיים שהלחיים מפסיקין בינו ובין רוחב המבוי שלפנים ממנו ולא נתערב עם המבוי צריך לחי אחר להתירה הרי בין לחיים שהוא בתוך הפתח צריך לחי אחר להתירו ואסקופת בית שהוא כמוהו צריך לחי אחר אבל אסקופה מבוי שהוא דומי' לתחת הקורה אין צריך לחי אחר והא דאמרינן וחציו מקורה וחציו אינו מקורה אלו היה כולו מקורה לא היתה אסקופה שלו צריכה לחי אחר ואפי' הפתח נעול דהוה חשוב קצה הקורה כמו הקורה שתתיר מה שתחתיה ומה שלפנים ממנה כדאמרינן מותר להשתמש תחת הקורה והפתח נמי לא יתכן להיות אלא תחת המפתן ואם היה הפתח בסוף המבוי היה המפתן שעליו הקורה שתתיר מה שתחתיה לא היה צריך לחי אחר אע"פ שהפתח נעול ומ"ה אמרי' וחציו מקורה וחציו אינו מקורה דהוה סוף הקירוי בתוך המבוי ונשארה האסקופה החיצונה בלא כלום הלכך אם היה פתחה פתוח נתערב הכל עם הפנימי ונסתר לפי שאין לחי ולא דבר מפסיק בין הפנימי לחיצון ויש לומר כי הפתח היה נפתח לחוץ כי היכי דנמשוך לפנים החיצון מתוכו ואם היה הפתח נעול הפנימי לחיצון וצריך לחי אחר ובא רב אשי ופרי' פירוק אחר ואמר לעולם באסקופ' בית עסקי' ואע"ג דלית רחב' כרחב הבית הרי יש דרך כדי שתהא מעורבת עם הבית כגון שקירה זו האסקופה בשתי קורות ואין בזו ד' ואין בזו ד' ואין בין זו לזו שלשה והדלת באמצע על קצת הקורה הפנימית הלשון מגומגם מעט ויראתי לשלוח יד בקודש ולתקנו - המ"ל על הקורה הפנימית על הקצה החיצון ונשארה הקורה החיצונה שאין בה ד' על ד' חוץ לדלת נמצאת הקורה הפנימית מכלל הבית והפתח מפסיק בין ב' הקורות הללו אלא היתה הקורה החיצונה ד' על ד' הויא לה מקום בפני עצמו ולא היתה מתערבת בשלפנים ממנה ואע"ג דלא הוה בה ארבעה אלו הוה בינה ובין הקורה הפנימית שלשה היתה נפסקת ממנה ולא היתה מתערבת עמה כי היכי שיתערב הכל עם הבית השתא אהני לן שאין בה ארבעה על ארבעה שלא תהא בפני עצמה ואהני לן שאין בינה ובין הפנימית שלשה שלא תהא נפסקת ממנה הלכך אם הפתח פתוח נתערבה הקורה החיצונה עם הפנימית שהיה בכלל הבית והיה הכל אחד ואם הפתח נעול הפסיק הדלת ביניהן והויא לה החיצונה כלחוץ והפנימית כדקיימא קיימא בפנים לפי שהוא לפנים מן הפתח כדאמרי' לעיל בלשונו ז"ל ויש טעיות.