תשובות הר״י מיגאש · חלק קפ״ד סימן ב׳

תשובה דבר זה סובל שני דרכים האחד הוא שנאמר שמ"ש יורה קטנה לתוך יורה גדולה שרצו לומר לתוך יורה גדולה טהורה אם שתהיה מעיקרה של ישראל או אם היתה לקוחה בתר דמהדר לה לישא אפומא ויגעילנה פעם שנית. השני הוא שנאמר שהכלי אינו בולע השומן ונכנס בחלקיו בחוזק המים הרותחים אא"כ יצא אותו שומן מהבשר עצמו שלפי שהיה שם עיקרו וממשו היתה יציאתו חזקה ודחייתו והבלעתו בכלי בחוזק המים רותחים שמתבשל בהם. אבל אם השומן לא יצא מעיקרו וממשו אלא מהכלי שהוא בולע בו הנה כשהוא יוצא ממנו במים הרותחים אין כח בדחייתו כל כך לכשיכנס בגוף הכלי האחר לפי שאם היינו מדמים שהכלי שנעשית לו הגעלה בכלי אחר שהגיעול היוצא ממנו הוא נכנס בכלי האחר היינו ג"כ אומר שאחר שיוצא ממנו חוזר ונבלע בו שאיזה הפרש יש בין הכלי עצמו ובין הכלי שנגעל בתוכו וזה נמנע לפי שא"כ הוא לא היתה הגעלה עולה בידינו מעולם אלא ע"כ כדאמרן שכיון שאין הטעם יוצא מתוך הבשר והשומן עצמו אלא מתוך הכלי שהוא בלוע בתוכו אין בו כח לכשיוצא להבלע בכלי לא בכלי שיצא מתוכו ולא בכלי שנגעל בתוכו וזה הדקדוק אם תעיין בו תמצאהו נכון וברור והוא אצלינו יותר אמיתי ויותר מכוון מהדרך הראשון. ובפירוש מ"ש מה בולעו בניצוצות וכו' הכוונה בו שכמו שנכנס השומן בכלי באמצעות המים הרותחים כלומר בעת בישול הבשר בו לפי שכח רתיחת המים מוציא השומן ממעמקים ומובילה אותו ומכנסת אותו בגוף הכלי כן אם הרתיחו המים באותו כלי אותו חוזק של הרתיחה הוא מכניס המים בגוף הכלי ומתיך השומן עד שהוא יוצא מגוף הכלי אל המים וכיוונו בזה אל רתיחת המים בניצוצות לפי שהמים כשמרתחין על האש מטבעם שניצוצות נתזין מהם קצתם בקצתם.