ומי שהיה לו שבועה על חבירו על דבר שתבעו בו והיה הנתבע פסול ונתרצה התובע בשבועתו אע"פ שהוא פסול אין מניחין אותו להשביעו אלא אם היתה שבועת התורה תחזור לתובע וישבע ויטול מה שטען עליו ואם היתה הסת התובע יפסיד ממונו ולא ישביע אותו השבועה שהוא חייב בה מעיקר הדין וכ"ש שבועה שנתחייב בה מצד ההפוך שאינו יכול להפכה עליו אם היה פסול אלא אומרים לכשר שנתחייב להשבע השבע והפטר כפי שורת הדין ואם אין אתה רוצה להשבע תן לו מה שטען עליך בו ואם נמנע מזה ינדו אותו עד דצאית לדינא.
תשובות הר״י מיגאש · חלק ק״ע סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R. Yosef Ibn Migash Responsa, Warsaw, 1870
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הר״י מיגאש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.