ושאלתי אותו על דבר שאינו ברשותו אלא ביד שליש אם יוכל להקדישו או ליתנו במתנה או למכרו אם לאו. והשיב שיש בזה הפרש בין המלוה והפקדון וזה שבמלוה א"י להיותה נתנה להוצאה משא"כ בפקדון שלפעמי' יכול ולפעמים א"י שאם היה הנפקד מודה לו בלתי כופר בו אז יגמרו בו דרכי הקנאה הללו ואם כפר בו א"י לא להקדיש ולא למכור אלא הכל בלתי קיים. וכן אם היה לאדם אצל חברו פקדון או למורישיו אצלו פקדון בלתי נודעים אליו פרטיו אם יוכל לתתם במתנה לשליח ויתבע אותם השליח ויקחם ולא יוכל לעכב עליו אותו שהם אצלו אם לאו והשיב יכול לעשות זה אם יכול לברר אותם לפני ב"ד שאין לאדם ליתן מתנה דבר שהיה בתורת פקדון אלא דבר שלא יהיה בו עמידה בדין אבל אם היה צריך עליו עמידה בדין לא.
תשובות הר״י מיגאש · חלק קנ״ח סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R. Yosef Ibn Migash Responsa, Warsaw, 1870
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הר״י מיגאש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.