תשובות הר״י מיגאש · חלק קמ״ה סימן ב׳

תשובה עמדתי על שאלתך ומה שזכרת מענין מה שהזהרת את בני קהלך ישמרם האל שלא יסחרו סחורה בחש"מ ולא יתעסקו במלאכות ושגדרו עצמן במה שהזהרת אותם. הנה יש שכר לפעולתך על מה שהדרכתם בו והמשכת אותם אליו וברוך אתה לה' וברוכים הם שקבלו ממך ונכנעו לפני השי"ת ולפני תורתו. ומה שגדרת אותם בזה יפה עשית כפי שורת הדין. ואעפ"י שרז"ל התירו לעשות מלאכה מי שאין לו מה יאכל ולעשות סחורה בפרקמטיא האבודה. אם הם נתרצו לאסור הכל ולהחמיר על עצמן על דרך מיגדר מילתא כדי שלא ימשך הדבר ממנו לעשות מלאכה מי שיש לו מה שיאכל ולעשות סחורה בפרקמטיא שאינה אבודה. יישר חילם בזה ושכר גדול יש להם מהשי"ת ואין ספק שבעל הגמול יזמין להם משנה הריוח ההוא שהי' אפשר להם להרויח בחש"מ כמ"ש רבותינו ז"ל בההוא גברא דהוה לי' עיסקא דהוה מזדבנא בשיתא אלפי דינרי שהייה לבתר חולא דמועדא כו' זה שכרם בעוה"ז נוסף על הטוב הצפון להם לעוה"ב. וכנגד השכר הטוב שיש להם יש לך אתה משנה לו להיותך מעשה אותם למצוות. והאל ית' יעזרך ויעזרנו לעבודתו. ואמנם אותם האנשים שאינם מבני קהלך שלא נכנסו תחת סייג זה אם היו מסתחרים בדבר שלא יבא לידם כמוהו שהיה זה להם מותר מן הדין להיותו דבר האבד אין בידינו להכריחם על זה אם העמידו עצמן על עיקר הדין. ואם היו מסתחרים בדבר שאינו נאבד מהם ואחר המועד ישיגוהו הנה הם עוברים בזה וראוי לענוש אותם. ומה שתלו בנו שאנחנו לא נמנע מלעשות סחורה ומשא ומתן בחש"מ. שקר דברו עלינו בזה ואיך לא נמנע בזה וההלכה אמרה בפי' הואיל וקרויים מקרא קדש דין הוא שיהו אסורים בעשיית מלאכה. וכלל מה שהתרנו הוא מה שהיה מותר מן הדין והוא דבר האבד או למי שאין לו מה יאכל.