תשובות הר״י מיגאש · חלק קי״ט סימן א׳

שאלה ראובן היה לו חוב על שמעון ע"פ והיה שמעון בעיר אחרת וגם היה לו חוב על גוי ובקש לוי מראובן שימכור לו אותם החובות ואמר לראובן חובות אלו א"א להקנותם בקנין ואני חושש שמא אחר שאמכרם לך תחזור עלי למחר אמר לו לוי אני אחייב עצמי בסך שנסכים עליו בתורת חוב בכל חזוקי סופר וכתב לוי על עצמו שטר שיש לראובן אצלו חמשים דינר בתורת חוב בכל חזוקי סופר ושנתחייב לו בזה הסך בחוב גמור ומלוה זקופה וכתב על עצמו ראובן הודאה בב"ד של ג' שהחוב שיש לו על הגוי ועל שמעון שהוא ללוי ושלוי הוא בעל הממון מעיקרו וכוונו בשטרות אלו לקיים החוב על לוי ולהעמיד בידו החובות ועתה נתחרט לוי ואמר אין עליו חיוב בזה הסך הואיל ולא היה לו אצלו כלום ואף עפ"י שכיוונתי לחייב עצמי בלשון הכתוב בשטר אין אני חייב בזה. יורינו אם הוא חייב אם לאו ואם טען ואמר לשון זה לא כוונתי לחייב עצמי בו כלל אלא הסופר כת' אותו לשופרא דשטרי והעדים הם בעלי תבונה איך שורת הדין בזה ואם לא היו בעלי תבונה איך שורת הדין בזה ואם נתחרט ראובן אם המכר קיים מחמת ההודאה על עיקר הודאה דאיסור. ואם השטרות נקנים לקנות החובות שבהם בנתינת המעות לפי שממה שאמרו שלש שטרות הן כו' נפל לי ספק לענין מה שאמרו אין אותיות נקנות במסירה עד שיכתוב וימסור. אם קנו מידו שהקנה לו השטר וכל שעבודא דאית ביה ומסר לו השטר אם נחשוב הקנין במקום הכתיבה על עיקר מה שאמרו סתם קנין לכתיבה עומד או נאמר שמכיון שאמרו לכתיבה עומד נראה שעדיין אינו כתוב ואנחנו צריכים באותיות לכתיבה. יבאר לנו אדוננו.