תשובה אם עיקר ההלואה היתה מישראל לגוי ועמו דבר בענין עסק הלואה דתנן המלוה את חברו ע"י ערב לא יתבע מן הערב תחלה והעסקא היא בין הישראל והגוי לא בין הישראל והערב ואם לא נמצא אצל הגוי ולא היו עיקר הדברים עמו אלא ארעו דברי עסק הלואה זו עם הערב הרי זה אסור כמו שכתבנו בתשובתינו הקודמת מזו משום דבתרי' קאזיל ולא בתר גוי ונמצא שהישראלי הוא דקא יזיף ברביתא. וכל זה אמנם הוא לענין הרבית אבל לענין חיוב הערבות בין שהיתה עיקר עסק הלואה הזו עם הגוי שאז הוא מותר בין שהיתה עם הערב מבלתי שימצא עם הגוי שהוא אסור לעולם הוא חייב בערבות של הקרן להיותו ערב בשעת מתן מעות ואינו חייב בערבות הרבית דלאו מידי חסריה והוא בזה לגבי רבית זו כערב שלא בשעת מתן מעות שאינו חייב כלום דלאו מידי חסריה. (הביאה רבינו בצלאל ז"ל שם).
תשובות הר״י מיגאש · חלק קי״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R. Yosef Ibn Migash Responsa, Warsaw, 1870
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הר״י מיגאש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.