על מי שנדר מתוך כעסו ואמר שאם יתחרט עד הזמן דעו באמת שלא יאמין בשם יתברך. אם יתחרט צריך להוכיחו ולייסרו הרבה על שהגביר עליו כעסו ונבל עצמו לומר שלא יאמין בשם יתעלה שאין לשום אדם שהוא בכלל ישראל לתלות זה בשום ענין. וכועס כופר בשעתו הוא. ותדע שהרי זה אף על פי שלא התירו מכל מקום מתחרט הוא והרי תלה אמונתו בחרטתו והרי נתחרט ומוצא על עצמו דבה והוא כסיל וקרוב הדבר להלקותו ולהחמיר עליו שלא ישוב עוד לכסלו:
שו״ת הרשב״א חלק ז · חלק תצ״ז סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ז, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.