מחלוקת הראשונים היא בנתבע אי משוי טוען והעיקר כמי שאומר דלא משוי טוען. ובאשה צנועה התירו להשוות טוען ולא שטוען מעצמו אלא שולחין לה מב"ד אנשים לקבל טענותיה והם באים ומסדרים טענותיה בפני ב"ד כמו שאמרה. ומ"מ פעמים יש שב"ד טוענין בשבילו כמו שאמר כגון זה פתח פיך לאלם הוא. כל שב"ד מכירין שאינו נמנע מלטעון אלא ממיעוט ידיעה והדבר קרוב לפי ראות ב"ד שהיה כמו שאמרו שמא פרוזבל היה בידך ואבד. ומ"מ בכל מה שיראה בעיניו שהוא אמת ומפני זה אמרו טוענין ליורש וטוענים ללוקח וכן כל כיוצא בזה:
שו״ת הרשב״א חלק ז · חלק תפ״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ז, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.