ז"ל מסקנא בגמרא בפ"ק דקידושין שאין הבן חייב לזון את אביו משלו ומיהו ראוי לבזותו ולהכלימו בב"ה כדגרסי' בירושלמי ר' ינאי ור' נתן הוו יתבין אתא חד בר נש ונשק רגלוי דר' נתן אמר ליה ר' ינאי מה טבו הוא שלים לך מן יומי. א"ל חד זמן אתא קביל לו על בריה דיחוניניה ואמרית ליה זיל צורבי כנשתא עלויה ובזיתיה ומסתברא שאם הבן אמוד כופין אותו לזונו משלו מדין צדקה וכמו שכופין את האב לזון את הבנים הגדולים מדין צדקה כדאיתא בפ' נערה שנתפתתה דאמרי התם לא אמרן אלא דלא אמיד אבל אמיד כייפינן ליה בעל כרחיה כי הא דרבא כפא ליה לבר אמי ואפיק מניה ארבע מאה זוזי לצדקה:
שו״ת הרשב״א חלק ז · חלק תנ״א סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ז, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.