תשובה דע שכך שנינו במסכת שבת בפ' אחרון מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהם לצורך השבת לפי שאין הבעל יכול להפר אלא ביום שמעו והלכך אם לא יפיר אותו היום לא יוכל להפר לעולם והוה ליה כצורך היום. אבל התר נדרים לצורך השבת דוקא או לצורך מצוה שאין לך צורך מצוה גדול מזה אבל שלא לצורך השבת לא דהא אפשר לחכם להתיר לאחר השבת. והילכך בחרמי צבור נראין שרשאין לעשות כן שכך נהגו ומנהגן של ישראל תורה הוא ואולי יש להם על מה שיסמוכו לפי שאין כנופיא אלא בשבת ואולי אם לא יתירו בשבת לא יתקבצו ביום אחר ונמצא שאין לו היתר לעולם ועל זה סמכו להתיר אפי' בשבת כעין הפרת נדרים וכו' מאי קאמר מן הטעם הזה שאם יעבור השבת שוב לא יוכל להפיר:
שו״ת הרשב״א חלק ז · חלק תמ״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ז, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.