כתב הרא"ש ז"ל נהגו כל ישראל שאם תמות אשתו של אדם בלא בנים שמחזיר לאביה או לאחיה הממון שקבל ממנה אם תמות בשנה ראשונה או בשנייה לפי ראות ב"ד. ואם חלתה ימים רבים יביא ראיה כמה הוציא ויפחות. ואם עמד שנים רבות כל מה שבעין יקח אביה ואמה ושאר יורשיה דדייקינן מלישנא דירושלמי דקאמר הני דכתיבי לנשיהון דאי תמות בלא בנים תהדר מאי דאיתית לבי נשיך פירוש לבית אביך. ויש אומרים דהוא הדין לשאר קרובים והוא הנכון ולא עיקר הדבר מדאורייתא אלא שאין הדין נותן כך שאין אדם נותן אלא על מנת שתהיה לה ולבניה. ואם הוצא בה ברפואתה או במלבושיה ובענינים אחרים לא ישוב הכל אלא לפי ראות ב"ד עכ"ל:
שו״ת הרשב״א חלק ז · חלק ת״מ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ז, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.