שו״ת הרשב״א חלק ז · חלק שצ״ו סימן ב׳

נהגו לכתוב הגט בי"ב שטות כמנין גט וכן נהגו לעשות הקלף שכותבין בו הגט ארכו יתר על רחבו. וצריך שיהא הקלף והדיו משל בעל. וצריך שיחתוך הקלף שכותבים בו הגט קודם כתיבתו כדי שלא יצטרך לחתוך ממנו כלום לאחר שיכתוב הגט וצריך שלא יניח חלק כלל בראש השטין ולא בסופן כדי שלא יוכל אדם להוסיף שום אות לא בראש השטין ולא בתוכן. וצריך שיכתוב כל הגט חוץ מכדת משה וישראל בי"א שיטין וכדת משה וישראל לבדו בשיטת הי"ב ויחתמו עדי הגט באותה שטה עצמה. וצריך הבעל לאמר לסופר כתוב לי גט לאשתי פלנית וכן יאמר לעדים חתמו גט לשם אשתי פלנית. וצריך להזהר שלא יהא הסופר אחד מעדי החתימה אלא אחד כותב ושנים אחרים חותמים. וצריך שיבטל הבעל קודם כתיבת הגט כל מודעא שמסר על הגט ויאמר כן בפני עדים הריני מבטל כל מודעא שמסרתי על גט זה וכן אני מבטל כל דבר שיגרום בטול לגט זה. וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי שום דבר על הגט שיבטל מחמתו והריני פוסל כל עד או עדים שיעידו שמסרתי או שאמרתי שום דבר שיבטל מחמתו גט זה או שיורע כחו של גט זה מחמת אותה מודעא או אותו דבור ויכתבו העדים בשטר כן ויאמרו בפנינו אמר פלוני וכו' וצריך שיהא הבעל עומד במעמד שהגט נכתב ונחתם בו עד שיכתב הגט ויחתם וימסר ליד האשה או ליד שליח הבאה שלה כדי שלא ידבר ולא ימסור לאחר מכאן שום מודעא ויבטלנו. הא לך תופס הגט. צריך להזהר בכתיבת הגט שלא תהיה אות דבוקה בחברתה אלא כל אות ואות יהיה קלף מקיף אותה. וצריך לכתוב ותצבייין בג' יודים ותהוייין בג' יודין ואו דוכדו אחרונה רבתי ולא יכתוב ודין ביו"ד אלא ודן בלא יוד וכן לא יכתוב יוד באגרת. אם הגט נכתב ונחתם במקום שהמגרש והאשה המתגרשת שם אין העדים צריכין לכתוב בתוך הגט אלא שם המדינה שהיא עיקר מקום דירתם ואם יש להם שם ידוע וניכר באותו מקום די אם יכתוב אותו שם בגט ואם יש לו או לה שני שמות ורצה לכתוב שניהם יזהר שיכתוב שם המורגל יותר תחילה ואחריו שם הטפל ויכתוב כן וזהו טופסו. ביום פלוני לירח פלוני בשנת כך וכך ליצירה למנינא דרגילנא השתא למימני ביה במקום פלוני מתא או מגדול איך אנא פלוני דדאירנא השתא בלירד"ה דעל נהר פלוני מותבא בן פלוני דממקום פלוני וכל שום אוחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתראי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרכית יתיכי ליכי אנת פלניתא בת פלוני דממדינת פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי די הוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרכית יתיכי ליכי דתהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דתצבייין ואינש לא ימחה בידיכי מן שמי מיומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל. ראובן ב"ר יעקב עד. שמעון ב"ר נפתלי עד. בגמרא אינן כתובים כל הדיוקין הללו אלא תצבייין ג' יודין תהוייין ג' יודין למהך בלא יו"ד ודן בלא יו"ד וכדו ואו אחרונה רבתי אבל אחרים שנכתבו כאן הם פסקי רבותינו הצרפתים ז"ל: