והשיב תחילה אומר שאין הנדון דומה לראיה דהתם היא דתלי' משום דהוו להו כתמים וכתמים דדבריהם והקלו בהם בכל מקום. ותדע לך שאילו נתעסקה בכתמים ומצאתה בלב' תולה בו ואפי' נמצא על בשרה. ואילו נתעסק בכמה מיני דמים ובדקה טמאה ואינה תולה בהם ואף על פי שאמרו אותו מקום בדוק הוא או דחוק הוא אצל מאכולת הני מילי לגבי מאכולת אבל לגבי שאר כתמים אמאי אלא שבבדיקה לא הלכו בהם להקל וההיא נמי דאיש ואשה (נדה נ"ט ב') לאו ראיה היא דהתם היינו משום דיגיד עליו רעו דכיון שנמצא שם בספל על המים חזקה ממקום המים בא וטהור הוא ותדע לך דהא התם ליכא מידי למיתלי ביה אלא דכיון דאתא עם מי רגלים תלינן דילמא מכה יש שממנה שותת ויורד אף על גב דבעלמא לא תלינן בסתמא אבל היכא דהלכה ומצאה טמאה מנלן דתלינן בבן ובבעל אלא מיהו ודאי מסתברא ודאי דתולה היא זו דכיון דאיכא ודאי מכה בבעל שתהא מוציא דם אפי' שלא בשעת הטלת המים מצאת בשעת תשמיש ודאי תלינן כל שכן במסולקת דמים שאפי' הדם טהור בכי הא לכולי עלמא וכדתניא בריש פ' תינוקת הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה וכו' ועד כאן לא פליגי התם אלא בדם אי מקומו טמא אי לא אבל באשה לא דכולי עלמא אשה טהורה שתולה במכתה ואף על פי שהבועל את הבתולה ואפי' קטנה חששו להחמיר בדמיה דאסיקנא התם בכולהו בועל בעילת מצוה ופורש ואף על פי שאין לך מכה גדולה מזו התם משום דאיכא למיחש לשמואל דאמר יכולני לבעול כמה בתולות בלא דם אבל כאן דאיכא מכה ממש תלינן. ועוד דבבתולה יש להחמיר לפי שאינה אלא שעה אחת ופעם אחת אבל כאן אם תחוש אף אתה אוסרה על בעלה:
שו״ת הרשב״א חלק ז · חלק קס״א סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ז, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.