אך לפי מה שאני רואה מתוך הדברים, דפשטה תקנה זאת ביניכם, ועליה אתם דנים. ומ"מ שנכוף אותו בשוטים בנדוי ובחרם, איני רואה כתקנתם והבו דלא לוסיף עליה. ודיק לאותה תקנה, שנכוף אותו בדברים או בפרעון ככתובה, שיש כפיות הרבה בש"ס בהענין זה. ועוד, שאיני רואה שיהא האיש חייב מן הדין, ללכת אחרי אשתו, ליתן לה גט במקום שהיא. אלא אם תרצה היא להתגרש: או תבא אחריו, או תמנה שליח, דהא אפשר. הלא תראה שאפילו חליצה, דאי אפשר על ידי שליח, היבמה הולכת אחר היבם, כדאיתא בסנהדרין (ל"א ע"ב). כ"ש בגירושין, דאפשר על ידי שליח.
שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק צ״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vilna, 1885
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.