שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק ע״ח סימן א׳

עוד השיב: אשה שמכרה או מחלה שטר מתנתה לבעלה, לא עשתה ולא כלום, ויכולה היא לומר: נחת רוח עשיתי לבעלי, דבכולהו מילי, יכולה היא לומר כן, חוץ מנכסי מלוג בלבד. כדאיתא בפ' חזקת הבתים (דמ"ב ע"א). (גמ') אין לאיש חזקה בנכסי אשתו. ואי נמי, בשקבלה אחריות, כדאי' בגיטין פ' הניזקין (דנ"ה ע"ב) גבי סיקרקון. אי נמי בעיקר כתובתה. לפי שכל הנשים יש להן כתובה, ואם תמנע מלהלוותם, ומלמחול לבעלה, ליכא איבה, דהו"ל כנכסי מלוג. וזו היא שאמרו בפ' נערה שנתפתתה (דג"ן [דף נ"ג] ע"א): מוכרת כתובתה לבעלה, כמוכרת לאחרים דמי, ואין לה כתובת בנין דכרין. וכן במוכרת כתובתה לבעלה. ואלא מיהו מסתברא, דכל שמכרה או נתנה לאחרים איזה חוב שיש לה על הבעל, וחזרה ומחלה לבעלה, מחילתה מחילה, ואין אומרים בכי האי: נחת רוח עשיתי לבעל. דאנן סהדי, דטפי רחמא ליה לבעל, מאותו שמכרה להן, ומדעתה מחלה לו. והיינו ההיא דאשה שחבלה לאחרים (בב"ק דפ"ט ע"ב), דאמרי': כל לגבי בעל, ודאי מחלה; ובין בעיקר כתובה, ובין בנדוניא, ובין בתוספת, אנו אומרים כן