אמנם, מי שעושה צדקה או תפלה בעד מי שכבר מת, מועיל למת, והוא מאמרם בדוד מ"י שאמר: בני בני וכו' (במס' סוטה ד"י, ויע"ש בתוס' ד"ה דאתיא), וזהו מה שנהגו ישראל בצדקות, וניחות נפש. ומ"ש: מי שטרח בע"ש יאכל בשבת? הוא מה שיעשה האדם בעצמו, שהעוה"ז לכל אחד ואחד למעשה, והשני לתגמול, דאין בשני מעשה שתתעסק בו הנפש, לשנות תגמולה, ולהוסיף ולגרוע כלל [הושמטה הערת בעל רחמים לחיים].
שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק מ״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vilna, 1885
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.