ומה ששאלתם אם הגיע ממלשינותו שום נזק, אם יכולין הברורים להקל מעונשו מן הת"ק זהובים, כיון דעונשו מסור בידם, אם לאו? מפני שכתוב בלשון התקנה: יהיו הברורים מוכרחים בכח התקנה זאת, ליסר המסור העובר ההוא ביד המלכות הן לעונש מיתה הן לעונש ממון, כמשפט מסור ומלשין, ע"כ. דאלמא: עונשו מסור לפי ראות עיני הברורים. מדעתי: שהממון שנאמר כאן, הוא הממון הקצוב שנאמר למעלה, שהוא הת"ק זהובים, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. שכל ממון שקצוב, בדוקא הוא. ולא אמרו כאן, אלא שאם רצו להחמיר בדינו, ולענשו בגופו, עונשין.
שו״ת הרשב״א חלק ה · חלק ר״צ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Vilna, 1885
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הרשב״א חלק ה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.